הוויתור על הקלון - הפסד ציבורי | ישראל היום

הוויתור על הקלון - הפסד ציבורי

אתמול נערך בבית המשפט המחוזי דיון בטיעונים לעונש במשפטו של אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר. הפרקליטות, שתחילה התכוונה לדרוש מבית המשפט הטלת קלון, החליטה לשנות את עמדתה ברגע האחרון וויתרה על הקלון לנוכח הצהרתו של אולמרט יום קודם לכן, כי יוותר מצידו על ההטבות המגיעות לו מתוקף היותו ראש ממשלה לשעבר.

לא כך היתה צריכה הפרקליטות לנהוג כלפי אולמרט, שכן שלילת ההטבות הכספיות מראש ממשלה שהורשע בעבירה עם קלון - מכוח החלטה של ועדת הכספים של הכנסת משנת 2007 שבאה בעקבות פרשת קצב - היא החלק המהותי פחות בקלון.

קלון הוא שומר הסף של המגזר הציבורי, שנועד לוודא כי איש ציבור אשר דבק בו כתם מוסרי המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים - לא יחזור למשול ולהנהיג, ולו לתקופה מסוימת. קלון אינו עוד מונח משפטי המוגדר בחוק, אלא הוא מונח השאוב מתחום המוסר, מושג יחסי התלוי בנסיבות ובהקשר של הדברים. קלון הוא "מונע פני עתיד" - כרטיס שחור מהזירה הציבורית לאיש ציבור אשר ביצע עבירות שאינן עולות בקנה אחד עם טוהר המידות, עם מינהל תקין ועם אמון הציבור במערכת הציבורית. אולמרט הורשע במעשים שכאלה.

נכון, בית המשפט קבע כי בשלוש פרשות, ראשונטורס, טלנסקי ומבקר המדינה, לא הוכחו מעל לספק סביר האלמנטים הנדרשים בדין הפלילי. אך יש הבדל מכריע בין חזקת החפות (האם אדם אשם או לא במשפט הפלילי) ובין חזקת הכשרות (האם אדם ראוי או לא להיות שליח ציבור), הבדל שאסור לנו לשכוח או להקל בו ראש. זאת, בייחוד אחרי שאולמרט הורשע בעבירה של מירמה והפרת אמונים בגין מעשיו כשר התמ"ת בפרשת מרכז ההשקעות, ובמרכזה קידום עניינים של ארבע חברות שייצג עו"ד מסר, מקורבו. עבירה של מירמה והפרת אמונים היא עבירה שדינה הוא שלוש שנות מאסר. היא לא עבירה טכנית ולא שולית, אלא עבירה של שחיתות, הנוגדת את עקרונות המוסר האמורים להיות נר לרגליו של שליח הציבור.

חרף מסע יחסי הציבור האדיר שעשו שליחיו של מר אולמרט - פסק דינו של ראש הממשלה לשעבר אינו זיכוי להתהדר בו, ואיש ציבור שפעל כפי שפעל אולמרט אינו נקי מהכתמים המוסריים אשר הותירה התנהלותו, כתמים של קלון. בוודאי כשמדובר באיש ציבור במשרה ובמעמד מהגבוהים ביותר בשירות הציבורי - שר בממשלה.

הפרקליטות, אשר הובילה את המאבק הקשה להאשמתו ולהרשעתו (גם אם החלקית) של ראש ממשלה לשעבר, היתה צריכה לדרוש קלון, ולו כדי להביא את הסוגיה לפתחו של בית המשפט - האם מנהיג שפעל כפי שפעל אולמרט ראוי ויכול לחזור ולמשול? האם מותר לנו, כאזרחי המדינה, עוד לבקש לשאת את עינינו למנהיגים אשר לא דבק בהם רבב, בלי להשפיל מבט, בלי לקרוץ או לעצום עיניים מהם או מהמעשים שלהם?

חבל שהלכה זו הומרה בוויתור על הטבות כספיות ומזכירה.

הכותבת היא מנהלת המחלקה המשפטית בתנועה לאיכות השלטון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר