אחד האירועים הדרמטיים בשוק ההון הישראלי בשנים האחרונות התגלה אתמול, לפחות בבורסה, כעניין שבשיגרה. הבורסה לא נפלה אחרי סוף השבוע שבו נוספה הערת "עסק חי" לדו"חות אי.די.בי. מה זה אומר? שהבורסה כבר יודעת במה מדובר. עבור הבורסה מדובר ב"הערת שוליים". מדוע? זאת משום ששבועות ארוכים שאיגרות החוב של אי.די.בי אחזקות נסחרות בתשואה דו-ספרתית המגלמת חשש גבוה מאוד מצד המשקיעים כי החברה לא תשלם את מלוא החוב. ועדיין, אין להתרשם יותר מדי מהשקט היחסי כגורם שמנבא את הבאות. גם דברי ההרגעה של שר האוצר שטייניץ היו חשובים אבל אולי קצת מוגזמים. יכול להיות שהחוב של אי.די.בי אחזקות, החברה העליונה בפירמידה של דנקנר, מהווה פרומיל של הפנסיה. אבל כלל החובות של אי.די.בי, גם אם חלקם בטוחים יותר ויציבים, נאמד בעשרות מיליארדי שקלים. תהליך של פריסת חובות בקבוצה כה מורכבת ומסועפת עלול לייצר בהחלט אפקט של כדור שלג. אתמול הכדור, אם היה כזה, רק התחיל להתגלגל במורד המדרון. מכיוון שבישראל לא רגילים ממש לשלג, יש יותר מדי אנשים שמתלהבים לראות כדור שלג קטן ולטעות שבמורד הדרך כשיגדל הוא בטח יעלה את מפלס הכנרת ויעזור למשק המים. לא, כדורי שלג גדולים הם קטלניים בדיוק כמו בשווייץ. ועוד בעניין שווייץ. כאמור, מה שסיבך קשות את קבוצת אי.די.בי היה ההשקעה בקרדיט סוויס. חשוב לזכור שלקבוצה הזאת יש אכן הרבה נכסים יציבים יותר. אם כדור השלג השוויצרי ימשיך לצבור גודל ותאוצה, צריך לזכור שההשפעה היא אכן מוגבלת. כלומר, יש צדק בדברי שר האוצר. המוסדיים כבר מכירים את הנוהל. חלק שותקים ומחכים ל"פה הגדול" התורן שיוציא את הערמונים מהאש. כאן המקום למחוקקים להתחיל להתערב. צריך לדרוש אחריות גם מאותם בתי השקעות שחילקו בפזרנות את הכסף. יש בתי השקעות שאחראים לנתח מוגזם של הסדרי חוב בהשוואה לגודלם. אנחנו לא יודעים בדיוק מי הם היו, אבל זה תפקיד הרגולטור להכניס שקיפות למצבת החובות הציבורית. אם היו בתי השקעות רשלניים במיוחד, והם עדיין קיימים, אולי צריך לקצץ להם בדמי הניהול? ואולי גם לעשות הרמת מסך? זה נכון שהטייקונים צריכים להחזיר כל גרוש, אבל גם מי שנתנו להם את הכסף צריכים לתרום את חלקם.
