הפערים החברתיים - הצטמצמו

עם סיום עונת הפריימריז והשלמת רשימות המועמדים לכנסת, החלו המפלגות להפנות את מאמציהן אל קהל הבוחרים, ובאופן טבעי הנושא הכלכלי־חברתי תופס מקום מרכזי בתעמולת הבחירות. במסגרת זו מככבים "הפערים החברתיים".

המפלגות שלא היו שותפות בקואליציה ובממשלה היוצאת מציגות לציבור תמונה שחורה ומפחידה של היקף הפערים החברתיים ושל המגמות בפערים בשנים האחרונות. "התרחבות הפערים", "פערים חברתיים בלתי־נסבלים", "יותר עוני מאשר במקסיקו", "העניים לא נהנים כלל מפירות הצמיחה" - אלה אמירות ששומעים בתקשורת באופן קבוע בשנים האחרונות, אך תדירותן ועוצמתן גוברות עם התקרבות מועד הבחירות. מפלגות האופוזיציה מבטיחות כמובן לשנות מן היסוד את כיוון המדיניות הכלכלית־חברתית על מנת לצמצם את הפערים האדירים וחסרי התקדים האלה.

מנגד, המפלגות שכן היו חברות בקואליציה ובממשלה נמצאות בנחיתות תקשורתית ברורה במשחק הפוליטי־תודעתי הזה, מכיוון שאם ינסו לטעון שהפערים החברתיים לא נוראים כל כך, או שהמגמה בשנים האחרונות לא היתה כל כך שלילית, הן מייד יואשמו בצביעות ובחוסר רגישות חברתית ויוצגו כמנותקות מקשיי הציבור הרחב ומדאגותיו. 

לכן המפלגות שהיו שותפות לשלטון מעדיפות להתמקד לקראת הבחירות בהסטת הדיון הציבורי לכיוונים אחרים, פחות רגישים (מדיניות חוץ, ביטחון, טרור, משילות וכו'). לחלופין, הן מסבירות לציבור שלא הן, אלא המפלגות האחרות שהיו בקואליציה היוצאת אשמות במצב המזעזע של הפערים החברתיים, ולו רק הממשלה היתה מבצעת את התוכניות שהן ניסו לקדם המצב לא היה כה נורא.

זה חבל, מכיוון שבכך נמנע מהציבור הרחב מידע עובדתי חיוני, נפגעת יכולתו לזהות את מדרג הבעיות הניצבות לפתחה של המדינה ונשללת ממנו אפשרות לשפוט בצורה הוגנת ועניינית את מידת התאמתן של התוכניות המוצגות על ידי המפלגות להתמודדות עם בעיות אלה.

בעשור האחרון הצטמצמו הפערים החברתיים במידה ניכרת. כן, הצטמצמו. זאת לא טעות דפוס, אלא תיאור הנתונים המופיעים בדו"חות הרשמיים של הלמ"ס ושל המוסד לביטוח לאומי. הצמצום בפערים החברתיים מתבטא בכל המדדים המקובלים למדידת אי־שוויון, כולל במדדי הג'יני לאי־שוויון בהכנסה הכלכלית ובהכנסה נטו.

המדד לאי־שוויון בהכנסה הכלכלית (הכנסות מעבודה ומהון) רשם שיא בשנת 2002, ומאז הצטמצם ב־11 אחוזים. המדד לאי־שוויון בהכנסה נטו (הכנסות מעבודה, מהון, מתשלומי העברה ובניכוי תשלומי מסים ישירים) המשיך לעלות בין 2002 ל־2006, אך מאז 2006 גם הוא ירד בשיעור מרשים של 7 אחוזים. בין 2009 ל־2013 נרשמה ירידה חדה במיוחד בשני המדדים, בקצב מדהים של יותר מ־1.5 אחוזים בשנה. מדדי הג'יני הם כאמור המדדים המקובלים ביותר למדידת אי־שוויון, אך גם המדדים האחרים מצביעים כולם על אותה מגמה: צמצום ניכר בפערים החברתיים.

הצמצום בפערי ההכנסות בישראל בעשור האחרון מרשים ובולט במיוחד על רקע שני תהליכי רקע עוצמתיים, שהיו צפויים לגרום דווקא לגידול של הפערים החברתיים:

הגלובליזציה והשינויים הטכנולוגיים, אשר חיזקו את כוחן של החברות הרב־לאומיות והגדילו את הפריון ואת הניידות הבינ"ל של העובדים החזקים ביותר, ובעקבות זאת את חלקן בעוגת ההכנסות.

הדינמיקה הדמוגרפית בקרב המגזרים השונים בחברה הישראלית, אשר הגדילה את משקלם באוכלוסייה של משקי הבית שנמצאו בתחתית סולם ההכנסות (למשל, חרדים וערבים), ובכך היתה צפויה לגרום לגידול באי־השוויון.

לכן ראוי שהמפלגות, בבואן אל ציבור הבוחרים, יתגאו בהצלחתה של ישראל לצמצם את הפערים החברתיים, ינתחו את צעדי המדיניות שהביאו להישג מרשים זה ויסבירו כיצד הן מציעות לשחזר את ההצלחה בתחום צמצום הפערים החברתיים לתחומים כלכליים־חברתיים נוספים.

 ד"ר מיכאל שראל עומד בראש פורום קהלת לכלכלה. בעבר שימש כלכלן ראשי וממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצרטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו