את האירועים הנוראיים שהתרחשו בפאריס אפשר לכאורה לתאר כך: ג'יהאדיסטים מוסלמים קנאים ערכו שני מעשי טבח אכזריים, בראשון נרצחו 12 חברים במערכת עיתון משום שפגעו בדמותו של הנביא מוחמד בקריקטורות לעגניות, ובשני נרצחו ארבעה יהודים בשל היותם יהודים, בחנות לממכר אוכל כשר. אלא שחשוב לעמוד על העומק, שבלעדיו נתקשה להבין את הרקע למה שקרה.
תהליך האיסלאמיזציה של אירופה מצוי בתנופה. כבר עתה יש כ־20 מיליון מוסלמים במדינות היבשת השונות, ויש ערים שהמוסלמים מהווים בהן כ־15% ויותר מכלל האוכלוסייה.
לאוכלוסייה המוסלמית באירופה כמה מאפיינים: ראשית, המודעות הדתית שלה. מוכרת לכולנו התמונה שבה רחובות שלמים "נכבשים" על ידי המוסלמים לצורך תפילותיהם, בעיקר תפילת הצהריים בימי שישי, שבמרכזה דרשה (ח'וטבת אלג'ומעה), המנוצלת לחיזוק האמונה ולהסתה נגד גורמים אנטי־איסלאמיים. מספר המסגדים בערי אירופה שבהם נערכות תפילות במהלך כל היום הולך וגדל, וגם ניתנים בהם שיעורי דת ללא כל פיקוח על תוכנם. לא פעם נשמעים גם כאן דברי הסתה נגד ה"צלבנים", קרי: הנוצרים באירופה. האירופאים, ברוב תמימותם, מנפנפים בערכי הדמוקרטיה ונזהרים מלפגוע חלילה בהתנהלות חיי המוסלמים, עד כדי הימנעות מלהיכנס לרובעים שמאוכלסים רובם ככולם על ידי מוסלמים. חשוב עוד להדגיש את העובדה שהקוראן נחשב בעיניהם לספר המכיל את כל החוכמה האנושית, וההתמקדות בשינונו בעל־פה (חיפז אלקוראן) פוטרת אותם מכל לימוד אחר.
המישור השני הראוי להדגשה הוא מאפייני העיסוק של המוסלמים באירופה. חלקם הגדול עובד בעבודות כפיים בשכר נמוך: מלצרים, בנאים, מוסכניקים, נגרים וכדומה. האוכלוסייה האירופאית ששה כמובן להעסיקם במקצועות אלה, שצעירים אירופאים מואסים בהם.
המישור השלישי הוא הריבוי הטבעי הגבוה של אוכלוסייה זו, בעוד בערים רבות באירופה אפשר להבחין בכך שהמקומיים מתאפיינים בממוצע גיל גבוה. הריבוי הטבעי של האירופאים קרוב להיות שלילי. לא במקרה הכריז שייח' יוסף קרדאווי, הנחשב למנהיגם הרוחני של המוסלמים במצרים, ואשר סמכותו מוכרת על ידי כלל הפונדמנטליסטים במזרח התיכון, כי לא רחוק היום שבו תיכבש אירופה על ידי מוסלמים בלא הצורך להשתמש ברובים.
סמואל הנטיגטון, בספרו "התנגשות הציביליזציות", מנבא מלחמה קרה באירופה בין האיסלאם לאירופאים. דבריו יובנו כראוי אם נציין את מאפייני שתי התרבויות: את זו האירופית אפשר להגדיר כתרבות המערבית או התרבות הנוצרית. היא נשענת על סיסמת המהפכה הצרפתית: חופש, שוויון וחירות, דוגלת בהשקפה שלכל פרט יש הזכות לחיות כרצונו כל עוד אינו פוגע באחרים, מקיימת הפרדת רשויות, מתאפיינת בחופש דיבור ומתנהלת על פי בחירות דמוקרטיות וממשל דמוקרטי. העולם האיסלאמי, המונה כיום כ־50 מדינות, מתאפיין בכך שבאף אחת מהן אין משטר דמוקרטי. מבחינה סוציו־אקונומית מרביתן עניות ומפגרות, ולעיתים הפתרון למצוקותיהן מתבטא בחיזוק הערכים הישנים של האיסלאם ובהליכה נוקשה לפי חוקי הקוראן.
למעשה, מאז נולד האיסלאם הוא מצוי במלחמה מתמדת נגד כל העולם, שכן "הוא (אללה) אשר שלח את שליחו (מוחמד) להביא את דרך הישר ואת דת האמת (האיסלאם) כדי שישליטה על הדתות כולן" (קוראן 9:33, 61:9). וכך קורה שכנגד העובדה שיש בכמה מקומות בקוראן קריאה למוסלמים להילחם בכופרים, מגיבים האירופאים תגובה רפויה, אם מטעמים אינטרסנטיים, אם מתוך אמונה תמימה שיש לדקדק בהתנהגות דמוקרטית, ואם בשל שיקולי בחירות, שכן במקומות רבים הפכו המוסלמים לגורם דומיננטי עד כדי יכולת להכריע.
הכותב הוא ראש המחלקה הרב־תחומית - מדעי החברה והרוח באוניברסיטת אריאל בשומרון טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו