יש לי הערכה רבה לאנשים שפיהם וליבם שווים, גם אם פיהם ממש לא תואם את דעותיי ובטח שלא את פעולותיי. צביעות היא תכונה שאני פחות מתחבר אליה.
ערן זהבי יודע מה הוא שווה, וזה ראוי בעיניי להערכה, גם אם לידיעה מתלווה ריח חריף של יהירות והרגשה שאם הוא יתקרב עוד קצת לשמש, הוא עלול להישרף. זהבי יכול לומר מה שהוא רוצה, לחגוג איך שבא לו ולאמץ או לא את העצות שבמכבי מנסים לטפטף לו לראש תקופה ארוכה. גם אם לא יודו בפומבי, ברור שצמרת הניהול (וגם השכבה שתחתיה) לא מרוצה מהתנהלותו - אבל זכותו לחופש ביטוי עדיין שמורה לו כל עוד היא במסגרת החוק. כמו לכולכם, אגב.
מי שירצה יזדהה ויעריך, מי שלא - מוזמן להעביר ערוץ או לדפדף למדור הפנאי. ומי שמרביץ? לכלא.
מאמן הנבחרת אלי גוטמן נפגע מדבריו של זהבי כאילו מדובר בביקורת מקצועית נטו. מצחיק שגוטמן חושב ששיחה שלו עם זהבי תגרום לו להבין אם הקשר מרגיש שלם עם עצמו כדי לייצג את הנבחרת אחרי מה שאמר אתמול. מישהו מאמין שזהבי היום פחות פטריוט משהיה כששיחק עם חום נגד קפריסין לפני כחודש?
עד ששמענו כדורגלן שמתבטא באופן ברור, לא קלישאתי, ואומר את דעתו בלי להתחבא מאחורי מקורבים, כל הצדקנים יצאו מהחורים. גם לשחקני כדורגל יש דעה, והיא לגיטימית גם אם היא לא מוצאת חן בעיניכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו