הבוקר עלול להירשם בתולדות הסכסוך הישראלי־פלשתיני כ"יום השישי השחור". מפני שהעימות בין יהודים לבין ערבים בירושלים עלה מדרגה. אפשר שעלה מדרגות. הוא כבר אינו דומה לראשית ההתלקחות ביולי כאשר שימת הלב היתה נתונה למבצע צוק איתן בעקבות רצח שלושת הנערים היהודים ולתגמול שנעשה בילד פלשתיני.
הכתובת תמיד על הקיר. כבר 94 שנים. לרוב היא סמויה מן העין. אחר כך מתחילה להיכתב. בסיבוב הנוכחי נקודת ההתחלה היתה בקיץ. אות אחר אות, באדום ובשחור. הסכנה היא שכתיבתה תושלם היום בהתנגשויות שכרגיל ייפתחו ויתעצמו בהר הבית ועלולות להתפשט על פני העיר המאוחדת־שסועה, ואולי גם ברחבי יהודה ושומרון.
ההתפתחות מצערת, שכן גם מצידו הערבי־פלשתיני של המתרס יש רבים שאינם מעוניינים בהתלקחות. אבו מאזן יפסיד. גם ירדן. אך דווקא משום כך הם בחרו לעלות מילולית על האוטובוס הדוהר של חמאס לעבר התנגשויות אלימות, בבחינת "אם אינך יכול להכות בהם - הצטרף אליהם".
יש מרכיב ניכר של מחדל בטיפול של שני הצדדים בסוגיית ירושלים בנפרד - או בנוסף - למחלוקת רמת הדרג שבין בנימין נתניהו לבין אבו מאזן. היו חודשים ארוכים לטפל בה. לא מה יהיה המעמד הסופי של האגן הקדוש בהסדר מדיני אלא מה ניתן לעשות כדי לשפר את הדו־קיום עד אז.
מאז הבחירות הקודמות לא הבנתי מדוע דחו ערביי ירושלים את תוכניתו של ניר ברקת לשקם את אזור סילוואן, שיכול להעניק רווחה ליושביו, ערבים (בעיקר) כיהודים. גם לא הבנתי מדוע לא התערבו השלטונות להגן על המשך החפירות הארכיאולוגיות המרהיבות של עמותת "אלעד" תוך הרתעתה מלרכוש בשלב הרגיש הנוכחי דירות של ערבים וליישב בהן יהודים.
כנראה למנהיגי שני הצדדים נוח יותר מבחינה פוליטית להניח למציאות להידרדר לעימות חריף בין מיידי אבנים לבין שוטרים מאשר לפעול במשותף למנוע את ההתנגשות החמורה שידעה העיר מאז סיום האינתיפאדה השנייה. אבל עדיין לא מאוחר. אם יש מי שחרד לגורל החיים בירושלים כי אז עליו לאזור כוח ועוז להידברות עם הצד האחר, ולבלום את ההתנגשות המתוכננת הבוקר, למה שעלול להיהפך ליום השישי השחור.
מאוחר לגייס את הדרג הבכיר של נתניהו ואבו מאזן, אם הנשיא הפלשתיני בכלל רלוונטי ויכול לקבל החלטות בנדון, אמיצות ככושלות. אבל יש דרג נמוך יותר, אף הוא בכיר, דוגמת יוחנן דנינו וברקת, והם יודעים מי בני השיח שלהם ממזרח העיר.
הבוקר עם שחר תגיע השעה האחרונה למנוע את החלופה - התנגשות אלימה בין מיידי האבנים והמחבלים לבין המשטרה. יד חזקה של השוטרים היא לרעת ישראל וירדן ואבו מאזן ולטובת הטרור, אבל בהיעדר רגיעה, הפוגה זמנית, הודנה לרגע, חובת המשטרה היא לנהוג בקשיחות במסגרת המותרת בחוק. חבל, אבל כל חלופה אחרת רעה ממנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו