איימי ויינהאוס: קורבן תרבות?

בעולם הרוקנרול למספר 27 יש משמעות מיתית. אגדות כמו קורט קוביין, ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון, בריאן ג'ונס, ג'ניס ג'ופלין וגם כאלה פחות מוכרות - כמו גיטריסט מאניק סטריט פריצ'רס או קלידן גרייטפול דד - מתו בגיל 27 בדיוק. אחותו של קוביין, סולן להקת נירוונה, סיפרה איך בילדותו דיבר על רצונו להיכנס למועדון ה-27. "אמרתי לו לא להצטרף למועדון המטופש הזה", כעסה אמו לאחר מותו.

בגיל 27 הזריק לעצמו קוביין מנת יתר של הרואין ואז ירה בראשו ברובה ציד, כשהוא משאיר מאחוריו מכתב התאבדות עם ציטוט משיר של ניל יאנג "Better to burn out than to fade away". חודש קודם לכן התגלה מחוסר הכרה ממנת יתר. הוא נשלח למכון גמילה, נמלט ממנו בטיפוס מעל קירות המוסד, לקח טיסה לסיאטל, וחזר להסתגר בדירתו, מתייסר מדיכאון ומהתמכרות להרואין. שלושה ימים חלפו מאז שם קץ לחייו ועד שהתגלתה גופתו.

קוביין היה כנראה אליל הרוק הנערץ בעולם. זה שהכניס את ז'אנר הגראנג' למיינסטרים. הוא שינה את עולם הרוק, וההצלחה מוטטה אותו. הלהיט "מריח כמו רוח נעורים" סידר לקוביין את התואר המחייב "דובר דור ה-X", בעוד הוא מנסה בחוסר הצלחה להתנער מהאחריות שנפלה עליו.

ההילה סביב כוכבי הרוק משכיחה מאיתנו את העובדה שגם הם בני אדם. איימי ויינהאוס היתה בקושי 1.53 מ', וגם היא חיה בעולם שבו צריך לרצות את המעריצים, התקשורת, אנשי יחסי הציבור, המפיקים, השותפים המוסיקליים וגם את החברים והמשפחה, והכל בו בזמן. במקביל מחויבים הכוכבים להמשיך ליצור חומרים חדשים. כמו כולם, גם הם עושים טעויות, אבל זה לא עוזר שכל נפילה מתועדת ביו-טיוב או מרוחה על שערי הצהובונים.

למרות מצבה הרגיש מצאה עצמה ויינהאוס לפני כחודש על במה בבלגרד, בהופעה שתוכננה לפתוח סיבוב של 12 ימים באירופה. היא הקליטה אלבום חדש וחברת התקליטים התעקשה לקדם אותו באמצעות סיבוב הופעות.

ויינהאוס עלתה לבמה מחוקה מאלכוהול, שכחה את המילים, מעדה, זייפה, השליכה את המיקרופון ונמלטה לחדר ההלבשה. ל-20 אלף צופים ששילמו יותר מ-200 שקלים לכרטיס לא היה אכפת שהחבר שלה זרק אותה לאחרונה.

מחקר שנעשה לפני כמה שנים באוניברסיטת ג'ון מורס שבליברפול מצא כי הסיכוי של מוסיקאים (אמריקנים ובריטים) למות בטווח שבין שנתיים ל-25 שנה מרגע פריצתם גבוה פי שלושה מהסיכוי של אזרחים רגילים באותו הגיל, כשהשנים הראשונות להצלחה הן גם המסוכנות ביותר.

האופי של כוכבי הרוק והפופ מחפש כל הזמן ריגושים. לכן הם מתאהבים בסגנון חיים מטורף, מעמידים עצמם בסיטואציות מבעיתות – כמו הופעה מול 100 אלף איש שמסתכלים רק עליך, ומוצאים שקט משקר בהתמכרות לסמים. כתוצאה מכך האמנים הללו הופכים לפגיעים נפשית.

ג'ניס ג'ופלין טענה פעם כי אנשים, בין שהם מודעים לכך ובין שלא, אוהבים את זמרי הבלוז שלהם אומללים. אבל אולי אנחנו אוהבים את הזמרים שלנו על-אנושיים ולא מבינים איך זה שבסוף הם הורסים את עצמם, גם בגללנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו