השבוע רץ ברשת בלי הפסקה, אותו חשבון של הסופרמרקט בברלין, שלפיו המילקי של הגרמנים זול יותר. המוני ישראלים קבעו: חייבים לרדת לברלין ולאכול שם מילקי כל היום.
הגילוי המסעיר הזה עורר אותנו להקים צוות חשיבה בעניין המילקי וברלין.
ואלה מסקנותיו:
• בברלין לא רק המילקי זול יותר. גם הגז.
• ואם כבר מדברים על גז קטלני, בברלין העמבה לא נוזלת מהפלאפל.
• ובברלין גם הרכבות יוצאות בזמן.
• והמוסלמים בברלין הרבה יותר נחמדים מהמוסלמים אצלנו.
• ובברלין כל ילד מדבר גרמנית.
• ובברלין גם אין גזענות - וגם אין ערסים ודוסים וימניים.
• בברלין נותנים לתל־אביבים לשמור על הקצפת.
• ואם כבר מדברים, במינכן בילוי במרתף בירה הרבה יותר זול.
• ולמקרה שפוגשים שם יורדים ישראלים, בברלין גם כדורים נגד בחילה יותר זולים.
• וחוץ מזה, הכל בגלל הכיבוש.
מה שמביא אותנו לאירוע מההיסטוריה של העם היהודי המופיע בכרך ג' של כתבי ר' אלתר דרויאנוב זצ"ל: "קרתני בא לכרך גדול ונכנס לרסטורן 'כשר' לסעוד. הגישו לו דגים ואכל, הגישו לו בשר ואכל, לקינוח הביא הדייל (=המלצר) לביבות יפות.
נגס הקרתני וקפץ: אפיקורסים, מופקרים, לביבות ממולאות גבינה אחרי סעודה של בשר!
היסה אותו הדייל: רבי אורח, לחינם אתה צועק. טרח ונגוס נגיסה שנייה - ותמצא גם בשר".
הוא זכאי
העבריין המורשע אריה דרעי ניסה להיכנס לממשלה. ניסה וניסה - ולא הצליח. בשנה האחרונה הוא הסביר ש"נתניהו בגד בחרדים", וגם ש"נתניהו חיסל את הרגישות החברתית"; "בגלל נתניהו בגין מתהפך היום בקברו". ואז הוא סיפר ש"נתניהו החליט לנתק עימי קשר"; וגם "נתניהו חיסל את הרווחה בישראל, זו מכירת חיסול של מעמד הביניים"; "תנועת ש״ס רואה בראש הממשלה כאחראי באופן ישיר לחיסול המדיניות החברתית והרווחה"; "נתניהו פוגע בערכים היהודיים"; והיו עוד.
ואז, אחרי כל זה, אמור להופיע היום ב"ידיעות אחרונות" ראיון עם העבריין דרעי שבו הוא מכריז ש"אין לנו עוד מחויבות לנתניהו".
ואללה?
על ההתנהלות של דרעי, שלא הוכנס לממשלה למרות תחנוניו ועכשיו מודיע שאין לו יותר מחויבות לנתניהו, אפשר ללמוד מפרשה שהתרחשה ברומניה בימיו של ניקו צ'אושסקו, בנו המופרע של שליט הממלכה הרומנית לנצח, ניקולא צ'אושסקו. יום אחד ניקו רכב על אופנוע במהירות של 200 קמ"ש. לפתע הבחין על הכביש בציפור. כיוון שמי שהיה בסכנה לא היה בן־אנוש, ניקו ניסה לבלום כדי שלא לפגוע בציפור, אבל לא הצליח.
אחרי שפגע בציפור בלם את האופנוע, חזר לאחור, וראה על הכביש את הציפור הקטנה מדממת בלי הכרה.
ניקו היה אחוז צער ותחושת אשם, ולכן אסף את הציפור ומיהר לווטרינר כדי שיציל אותה. הווטרינר אמר שהוא ינסה להציל את הציפור, ומי יודע, ייתכן שהיא תחלים.
יצא צ'אושסקו ג'וניור, קנה לציפור כלוב יפה והניח אותה בתוכו עם מים ואוכל. ואכן, אחרי יומיים הציפור התעוררה. היא פקחה את עיניה, הביטה סביב על הכלוב, ראתה את הסורגים, ואמרה לעצמה: "אני לא מאמינה שקיבלתי כלא. כנראה הרגתי את הבן של צ'אושסקו".
שובו של המ"כ
לפני שנים ביקרתי אצל משפחה יהודית בעיירה בשם מאונט לבנון ("ג'בל לובנאן", קראתי לה בשקט) סמוך לפיטסבורג, פנסילבניה. בתים יפים, כרי דשא רחבים וסנאים שמקפצים ביניהם (לי זה נראה ציורי. עבורם זו היתה מכה). תחושה של שלווה. מארחיי, משפחה יהודית אוהבת ישראל ורחבת לב, סיפרו לי שעד לא מכבר (אז) יהודים ושחורים לא יכלו לקנות בית בעיירה. היו דרכים חוקיות למנוע זאת.
בינתיים (אז) היהודים פרצו את המחסום ונכון לאותה עת, רק שחורים לא יכלו לקנות שם בית. סביר שבינתיים הדברים השתנו וגם שחורים יכולים לגור שם. אבל הנשיא אובאמה, כמו גם שלום־עכשווניקים משלנו, אפשר להניח, היו מרגישים ממש־ממש טוב בעיירה שבה יהודים ושחורים לא יכולים לגור כמו שאר בני האדם.
ההתנהלות של מימשל אובאמה, שרגע אחרי שהגזענות בארצו נעלמה כמעט לגמרי, ושחורים יכולים לגור בכל מקום, מתנגד לכך שיהודים יוכלו יוכלו לקנות בית בירושלים, מזכירה את המ"כ מהטירונות: "כמו שטירטרו אותי - אני אטרטר אתכם.
הוא כבר רגיל
השבוע נשלח חיל האוויר האמריקני להפציץ אנשי דאעש. בטעות הם הפציצו אזרחים. בלי כרוזים, ללא טלפונים מזהירים, בלי "הקש בגג". הנשיא אובאמה לא נראה מתייסר יותר מדי אחרי פשע המלחמה הזה.
מה שמביא אותנו למעשה שמופיע בספר "מעשים שהיו בעירנו" על אותו יהודי שראו אותו חבריו אוכל לחם בלי נטילת ידיים (מצווה שיש לקיים לפני אכילת לחם). מייד סיפרו על כך לרב העיר.
"קרא לו הרב ושאל: כיצד יהודי מזלזל בנטילת ידיים?
ענה היהודי: לחם זה, אין לעניין אכילתו צורך בנטילת ידיים.
שאל הרב: הכיצד?
ענה היהודי: אשתי רצתה לעשות מהבצק כעכים, בטעות שכחה מכך ואפתה לחם. אבל היא תיכננה כעכים.
שאל הרב: וכעכים - מי התיר לך לאכול בלי נטילת ידיים?
ענה היהודי: כעכים? כעכים אני אוכל כל ימי חיי בלי נטילת ידיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו