החרטה המסויגת למדי של השופט גולדסטון מתקבלת אצלנו ברגשות מעורבים. יש מי שקיבלו את המאמר בהקלה וציטטו את הפסוק ממשלי "מודה ועוזב ירוחם". יש מי שתבעו ממנו ללכת עוד צעד ולהכריז על ביטול הדו"ח מיסודו. ויש, בשמאל הרחוק, מי שאינם מסתירים את האכזבה הגלויה ותובעים לדעת מה הניע את השופט לחזור בו - האם איומים על חייו או המרורים שהאכילו אותו בני קהילתו- את החרטה של גולדסטון צריך לקבל כי כך אנו בנויים, אבל אסור לשגות באשליה שבכך נפתרו כל בעיות ההסברה של ישראל. צריך להודות: הדו"ח המרושע והשקרי, שהאשים את צה"ל בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, לא הוא שהניע את מסע ההסתה של רבות מאומות העולם נגד ישראל, אלא רק הזין אותו. השנאה לישראל, האהדה לפלשתינים, ההסכמה עם ירי הקסאמים לעבר יישובי הדרום, הרדיפה את קציני צה"ל - כל אלה לא התחילו בגולדסטון ולא יסתיימו במאמר החרטה האמיץ. יתרה מזו, גם גילויי השנאה העצמית בקרב ארגוני שמאל בישראל, במאמרים של בעלי טורים ובחרמות של אנשי אקדמיה לא ייפסקו כעת. ולכן, את בקשת החרטה שלו צריך לקבל. צודקים מי שסבורים שאת הנזק שגרם השופט היהודי לא יהיה אפשר לתקן, אבל אין זה אומר שאנחנו צריכים להמשיך לנהוג בו כאויב. אדרבה, אשמח לארחו ולהפגיש אותו עם מואירה וגיל דרור שהגיעו למושב נתיב העשרה לאחר שהתפנו מסיני למען השלום. יותר מ-50 טילים נורו על סביבת ביתם, והם עדיין מייחלים לשלום עם שכנינו. מפגש כזה יכול להיות כלי הסברה מצוין והזדמנות להציג לגולדסטון את סיפור חיינו פה כדי שיעיד עליו מעל כל במה אפשרית. זה רק יכול לעזור. אנחנו, תושבי יישובי קו העימות, ממשיכים לסבול את "אפקט גולדסטון". החמאס ממשיך לירות טילים בקצב גדל והולך וצה"ל מגיב בצורה מרוסנת מדי, מחשש לפגיעה בלא-מעורבים. ולמרות זאת, אני מוכן לארח את גולדסטון בלשכתי, להפגיש אותו עם התושבים, להשמיע לו את דעתנו על הדו"ח ולשמוע מפיו הסברים. כשם שאסור לנו להפריז בתועלת שתפיק ההסברה הישראלית מן החרטה הפומבית של גולדסטון, כך אסור להפריז בנקמנות ובטינה למי שגרם לנו נזק גדול כל כך. הכותב הוא ראש המועצה האזורית חוף אשקלון
