בשעת כתיבת שורות אלה, משדר ערוץ אל-ג'זירה מבזק שעל פיו ניסתה עיישה, בתו של מועמר קדאפי, לנחות במלטה, אך מטוסה לא קיבל אישור נחיתה והיא שבה ללוב. ייתכן שידיעה זו אינה יותר מאשר רגע במלחמה הפסיכולוגית שמנהלים מתנגדי קדאפי נגדו, נגד שבעת בניו ונגד שבטו, וייתכן שאל-ג'זירה - שקדאפי סגר את משרדיה בלוב לפני כשבוע - שותפה ללחץ הפסיכולוגי עליהם. בין אם ידיעה זו נכונה ובין אם לא, די בה כדי להמחיש את קיצו המתקרב של שלטון קדאפי בלוב, שנמשך מאז 1 בספטמבר 1969. "הרפובליקה הערבית הלובית העממית הסוציאליסטית העצומה", כינויה הרשמי של לוב, היא מדינה ענקית, פי 80 משטח ישראל. היא קיבלה עצמאות מאיטליה ב-1951 ועד מהפכת 1969 שלט בה מלך. מאז שנמצאו נפט וגז בלוב ב-1959, היא ריכזה התעניינות עולמית, וכמה מדינות אירופיות כמו איטליה ושווייץ מסתמכות באופן כמעט מלא על הנפט הלובי. מאז שתפס קדאפי את השלטון מנסה העולם להכניסו אל דפוס התנהגות שהעולם יכול להבין, אך ניסיונות אלה נכשלו, בשל המגלומניה שהוא סובל ממנה, ובגלל התרבות הבדואית שמעטים באירופה מכירים ומבינים. בלוב חיים כמה שבטים בדואים, והשבט שהשתלט עליה הוא שבטו של קדאפי - "קד'אף אל-דם" ("מקיז הדם") שנודע באכזריותו. קדאפי השתלט על המדינה כשהיה בן 27, בדרגת סגן. הוא השליט על כל מרכזי השלטון את בני שבטו, שכן בתרבות המדבר רק עליהם הוא יכול לסמוך. כל התנגדות לשלטונו נתקלה ביד ברזל, תוך שהוא אינו מהסס לחסל את מתנגדיו בעינויים נוראים. חוליות רצח רדפו אנשי אופוזיציה שהיגרו לחו"ל, והוציאו את חלקם להורג בהטבעה בחומצה. מעורבותו בטרור נגד מדינות המערב היתה ברורה: מאבטחים לובים ירו מתוך השגרירות הלובית בלונדון והרגו שוטרת בריטית שפיקחה על הפגנת מתנגדי קדאפי ב-1984, סוכנים לובים הרגו חיילים אמריקנים בפיגוע בברלין ב-1986, מטען לובי הפיל מטוס של חברת פאן אם מעל העיירה הסקוטית לוקרבי ב-1988, וקדאפי נמצא מעורב בהפלת מטוס אייר פראנס מעל מערב אפריקה ב-1989. בשנים האחרונות הצטרפו שמונת בניו של קדאפי למעגל מנהלי המדינה, כשהבן השני, סיף אל-איסלאם ("חרב האיסלאם"), סומן כמועמד יחיד להחליף את אביו. כדי להקל את קבלתו בעיני המערב הוא מוצג כמודרני, לבוש חליפה (בניגוד לאביו המתגדר בלבוש בדואי), כמי שמוביל רפורמות, ואף שוקל לעשות שלום עם ישראל. הצגתו ככזה נובעת מניסיון אירופי להכשיר את שרץ שיתוף הפעולה עם משפחה אכזרית וצמאת דם שהשתלטה על נכסים בשווי מיליארדים. לאורך שלטונו לא הצליח קדאפי ליצור "עם לובי" מאוחד ומלוכד, שבניו יגדירו עצמם כאזרחי לוב ולא כבני השבטים. תושבי מזרח המדינה היו מקור מתמיד לתנועות מרי שקמו נגד קדאפי. בימים אלו מגיעה לסיומה תקופה אפלה בחיי לוב, כשאזורי השבטים שאינם נאמנים ל"מקיז הדם" מציגים עצמם כ"משוחררים". הם מסתייעים ביחידות צבא שעברו לצידם, ומעודדים משורה מתארכת של שרים ושגרירים שהודיעו על אי תמיכתם בקדאפי. הופעת קדאפי השבוע היתה היסטרית, צעקנית ולא ממוקדת. היתה זו "צריחת הברבור" של שליט צמא דם, שמעטים מאוד יזילו דמעה אם התרבות הבדואית שלו תכפה עליו להתאבד, כדי לא לסבול את חרפת הסילוק. גם סיף אל-איסלאם יודע שאם ייפול אביו, גם ראשו ייכרת יחד עם אחיו ובני שבטו השנואים. המלחמה בלוב היא על כל הקופה, כי רבים מהאזרחים יודעים היטב שאם ייכשל המרד, הם יוצאו להורג ללא רחמים על ידי "מקיז הדם".
