בעיני מקבלי ההחלטות

הדברים שייאמרו כאן הם פרי שיחות שערכתי בשבוע האחרון עם גורמים מוסמכים בדרגים שונים ועם מומחים. הפכתי את שברי השיחות למונולוג ארוך, שעשוי לתת תמונה מסכמת על אופן ניהול המערכה בידי ההנהגה הישראלית על אגפיה השונים, כפי שהדברים נראים מנקודת מבטה. ראוי להביא את הדברים הללו בחשבון בכל דיון רציני ביחס למערכה הצבאית שעברנו והשלכותיה. 

 

א. מטרת העימות: ההגדרה

כשנכנסנו למערכה, היה ברור שהולכים לעימות שיסתיים עם חמאס מוחלש מבחינת יכולות הטרור, אבל אחראי, שמסוגל לאכוף על הארגונים האחרים משטר של אי־ירי, ומורתע. ככל שהמשפט הזה מורכב - בכל הניתוחים שישראל עשתה, כולל דיונים בקבינט, זאת היתה המסקנה. 

אומרים שצריך "למוטט" את חמאס. ומי יבוא במקומו? אבו מאזן? מי הבטיח? הוא מסוגל? הוא לא משתלט על יהודה ושומרון בלעדינו. רק בזכותנו הוא שורד שם; הוא ייכנס לעזה על כידונינו? ואם לא הוא, מי ייכנס? המצרים? הם הצליחו להשאיר לנו את עזה בהסכמי קמפ־דיוויד, להתבסס על הקו הבינלאומי של 1906, אז הם צריכים את הבעיה הזאת אצלם? 

על הרקע הזה, בניתוח קר, קודם שפרץ העימות, נקבע שזו צריכה להיות המטרה של כל אירוע שיקרה, גדול או קטן: נכה ביכולות הצבאיות של חמאס ונגבה ממנו מחיר כבד - אבל נשאיר אותו אחראי, אפקטיבי ומורתע. 

 

ב. היוזמה המצרית

היינו יכולים להביא את חמאס אל הנקודה הזאת הרבה יותר מוקדם, אלמלא המורכבות. חמאס אינו שחקן יחיד. מצרים עם האינטרסים שלה רואה בו אויב ולא מוכנה לדבר איתו. היא שמה את הרשות בחזית. המילה חמאס לא מוזכרת בשום נייר מצרי. מבחינתה, צריך להיפטר מהאחים המוסלמים. 

לכן אמרנו מתחילה שאין יוזמה אחרת חוץ מהמצרית. ביחס לחמאס - יש לנו ולמצרים אינטרס משותף. הוא הוכח בשנה האחרונה. שלא כמו בימי מובארק, מצרים לא מאפשרת הברחת אמל"ח וחומרים דו־שימושיים לייצור רקטות וטילים. 

נכון שיש לזה מחירים, כי הם זורקים את הבעיה לעברנו - הם חנקו את הרצועה, סגרו את מעבר רפיח, היציאה היחידה של עזה לעולם, חסמו את המנהרות. זה גרם לחנק מדיני וכלכלי. קודם לכן, הם קיבלו כסף מתעשיית המנהרות. היום, מה שנכנס לעזה מישראל, זה מסים שעוברים לרשות הפלשתינית, שמעבירה לעזה. כל התעשייה העצמאית של המנהרות הושבתה. זה, נוסף על כך שנכנסו משם מלט ותשומות בנייה ודלק קטארי חינם וכדומה. את כל זה המצרים חסמו. זה חנק אותם כלכלית. המצור הוא לא בגלל ישראל, היא לא שינתה את מדיניותה במעברים, אלא מצרים. היוזמה המצרית אומצה על ידי ישראל, בין השאר, כי צריכים את המצרים שיפתחו את מעבר רפיח. 

נבנתה קונסטרוקציה שלמה עם המצרים כיצד מביאים את חמאס לשולחן הפסקת האש, כשהרשות בחזית, והתנאי לפתרון הוא שהרשות נכנסת למעבר רפיח - דרך הרשות ייכנס הכסף ומה שקשור לשיקום. כך נמצא חמאס תחת פיקוח של ישראל ומצרים, כשהאינטרס משותף. 

 

ג. חמאס ופת"ח

האם זה שהרשות עומדת במעברים אומר שהיא אחראית גם לחמאס? על הנייר - כן. בפועל - אין סיכוי. החמאס והרשות הם יציר כלאיים. על הנייר - צריך לדרוש זאת מאבו מאזן, אבל אין סיכוי שהוא יצליח. זו מציאות מאוד מורכבת שבה למקל במזרח התיכון יותר משני קצוות, וצריך לדעת לאחוז בהם. ישראל התנגדה לממשלת הפיוס פת"ח־חמאס. ההתנגדות היתה כלפי העולם שעלול לומר לנו, שמאחר שיש ממשלת פיוס, עלינו להיכנס למו"מ למרות שחמאס לא עומד בתנאי הקוורטט. אם אבו מאזן נמצא במעבר - האם הוא שולט בעזה? כמובן שלא. אז שלא יבואו לדבר איתנו על מו"מ מדיני ביו"ש כשהוא לא משתלט על עזה. כשישראל יושבת עם קצינים אמריקנים שבאים לתת מענה ביטחוני לאיו"ש, אומרים להם קודם ללמוד מה התפתח בעזה. אין מה לדבר על מדינה פלשתינית נוכח הסיפור העזתי. 

 

ד. ארה"ב וציר קטאר־טורקיה

ציר קטאר־טורקיה־חמאס הוא ציר האחים המוסלמים. האמריקנים חשבו שהעימות יסתיים בהכנסת הציר הזה. זה הרקע לתמיכתו של קרי. לחאלד משעל היה נדמה שיש לו אלטרנטיבה ליוזמה המצרית ועם גיבוי אמריקני. לכן, כשהציעו הפסקת אש - אחרי עשרה ימי עימות - הוא סירב. כך, במקום להתעסק במערכה הצבאית, ישראל התעסקה עם מזכיר המדינה האמריקני שהגיש לישראל הצעה שהיתה למעשה טיוטה של חמאס שניתנה על ידי שר החוץ הקטארי. ישראל סירבה לאמריקנים. זה לא היה פשוט ותרם להתמשכות המערכה. 

 

ה. העימות בעולם הערבי

נוסף על השחקנים הקודמים, יש כאלה שדווקא לצידנו. מה שהתפתח ברצועת עזה הוא מיקרו־קוסמוס של העימות בין ציר האחים המוסלמים (קטאר־טורקיה־ חמאס) לבין העולם הסוני־ערבי (מצרים, ירדן, ערב הסעודית, איחוד האמירויות וכו'). גם אבו מאזן מחובר לזה, אמנם לא באותה מידה. לנו ולהם יש אינטרס משותף - אויבים משותפים: דאעש, חמאס ואחים מוסלמים, איראן ועוד. בעניין הזה אנחנו באותו הצד. הם לא יגידו זאת בגלוי, אבל כשעובדים מולם, גם מול אלה שאין הסכם איתם - אנחנו גונבים איתם סוסים! כולל בעניין רצועת עזה עכשיו. 

מאחורי הקלעים נבנתה פה אסטרטגיה שהכניסה את חאלד משעל בעל כורחו לתוך הקוראלס שהוביל אותו ליוזמה המצרית. הוא ניסה להתנער מזה - המשחקים עם הפסקות האש, והנה בסוף הוא מגיע ליוזמה המצרית.

משעל מבין שהוא לא יוכל להתעצם כקודם. כבר אי אפשר להבריח אמל"ח מאיראן דרך סודאן ומצרים לעזה. לא רק כי ישראל מיירטת משלוחי נשק, אלא כי המצרים עובדים באופן אפקטיבי נגד האינטרס החמאסי ולא מאפשרים אמל"ח תקני. הוא לא יוכל להצטייד עכשיו בגראד, קורנט, טילי נ"מ, וגם לא בפאג'ר 5. אולי יוכל לייצר רקטות, אבל בהיקף נמוך, כך שלא יוכל להתעצם כפי שעשה אחרי עופרת יצוקה ועמוד ענן. ישראל והמצרים לא יאפשרו לו צינורות, חומרים כימיים ומכונות מסוימות. גם מבחינה זאת הוא הולך להיחנק. הוא יהיה תלוי בנו. ואם ישתמש במלט לייצור מנהרות, נעשה מה שעשינו לפני שנה - נעצור את הספקת המלט. אז בעצם חמאס נכנס לתוך קוראלס. כמו שור מובל לטבח שמנסה לפרוץ את הגדרות המובילות אותו. הוא מבין את זה ולכן מפרפר ימים רבים בניסיון לשפר את תנאיו. 

 

ו. זאת האסטרטגיה: לא "זבנג וגמרנו"

אז לומר "אין אסטרטגיה"? זאת האסטרטגיה! לא "זבנג וגמרנו". ייתכן מאוד שלולא ההפרעות, זה לא היה נמשך זמן כה רב. ההתערבות האמריקנית הפריעה להפסקת האש. הפעולה נגד המנהרות מנעה הפסקת אש, כי היה צורך להשלים אותה. 

מישהו ציטט את שר הביטחון, שההסכמות להפסקת האש היו כדי "לטעון את מצבר הלגיטימציה". בוודאי. ישראל אמרה כל הזמן שלא היא פתחה בעימות ולכן מוכנה להפסיק מייד, אבל על פי תנאיה. יש לזה חשיבות עצומה. מדוע אין עלינו לחץ בינלאומי? מדוע בעולם הערבי לא לוחצים עלינו - מעבר לעניין של חמאס? הרי במצבים אחרים הרחוב הערבי גועש? ואילו כאן, נותנים לנו לגיטימציה. כי מה אנחנו אומרים? לא פתחנו באש, בכל רגע נתון אנחנו מוכנים להפסיק, אבל על פי תנאינו. 

 

ז. מדוע לא למוטט את החמאס

עכשיו מגיעים לוויכוח העיקרי בישראל ביחס להכרעתו של חמאס, מיטוטו וחיסולו. הגישה שלפיה ישראל עבדה, גורסת שהכרעה היא להביא את הצד השני להפסקת אש על פי תנאיך. באשר למיטוט חמאס - ראשית, אנחנו מביאים אותם על ארבע. מי שלא מבין מה קורה ברצועה - שיסתכל על תצלומי האוויר ברצועה. נשיא הצלב האדום הגדיר זאת "רעידת אדמה". אלפי בתים הרוסים לגמרי ועשרות אלפים הרוסים חלקית. למאות אלפי תושבים אין בתים לחזור אליהם. תשתיות חמאס, אמצעי הלחימה, מתקני הייצור, המשרדים והבנק שלו - הושמדו. בתי מפקדי חמאס, מדרגת מ"פ ועד לאיסמעיל הנייה - הושמדו. בניינים בני 6, 8 ו־14 קומות קרסו לגמרי. עכשיו שיעשו את החשבון, היה כדאי או לא?

זו אינה הרתעה רק כלפי חמאס. גם חיזבאללה צופה. ברובע דאחייה בביירות נהרסו עשרות בניינים; פה מדובר על אלפים. אנשים לא מבינים על מה מדובר. חמאס יצטרך להשקיע את כולו בשיקום הרצועה. לדברי אנשיו, הם חזרו 10 שנים אחורה. בנושא המנהרות - חזרו 5 שנים לאחור. אמצעי לחימה? נראה כמה יוכלו לייצר. מלאי הפצצות שמגיע מבחוץ ייגמר. 

חמאס מתייחס אלינו כאל משוגעים. חשבו שישחקו איתנו וקיבלו אסון. חשבו שאנחנו פוחדים מהתשה, אבל הנה, ישראל היתה מוכנה לעמוד בזה. מתחילת העימות דיברנו על אורך רוח, סבלנות, יכולת עמידה ונחישות. ידענו שזה עלול לא להיגמר מייד. מול ההתשה קיבלו כתישה. תקפנו יותר מ־6,000 מטרות. כמה טון חומר נפץ זה. זה לא מקרה שהתחננו להפסקת אש. הם עשו את החשבון, לטובת מי הזמן פעל.

נכון שמבחינת האזרח הפשוט, הוא מרגיש שאנחנו כותשים אותם והם ממשיכים לירות עלינו. אבל הם ירו פחות לאזורים הרחוקים כי נגמרה להם התחמושת. בעיקר ירו לעוטף עזה. מדובר בשטח ייחודי שצריך לטפל בו במיוחד. בינתיים צריך לחשוק שיניים ולהמשיך הלאה. 

 

ח. סוגיית כיבוש הרצועה

השאלה שעלתה במלוא עוזה במהלך המערכה היא, מדוע לא לכבוש את הרצועה. לולא כיפת ברזל והחימוש המדויק, לא היתה ברירה אלא לעשות את זה. טוב שיש לנו כיפת ברזל וחימוש מדויק, כי עניין הכיבוש הוא כזה: נשתלט על הרצועה בתוך עשרה ימים, ואז נצטרך לטהר אותה. גם בחמש שנים לא נגמור. בחומת מגן, המקום הכי קשה היה מחנה הפליטים ג'נין - תשעה ימי לחימה. מחנה ג'נין הוא רחוב בג'בליה. ויש שאטי ונוסיראת ואל בורייג' ומראזי ושכונות שאינן מחנות פליטים - סג'עייה וזיתון ורימל על רבי הקומות שלה, וכל זה עם עולם תת־קרקעי. חווינו זאת בסג'עייה, נכנסנו 3-2 ק"מ כדי לטפל במנהרות והמחיר היה 64 הרוגים. 

האם הם מנצלים את הידיעה שאיננו ששים לכבוש את עזה? נו באמת, הם ממש נהנים מהתקיפות שלנו. אבל נגיד שאיננו מתחשבים בהרוגים, וזה חשוב עד כדי שנכבוש את הרצועה - ומה עכשיו? לא סתם אמרנו שלטהר יארך חמש שנים. בחומת מגן נדרשו שלוש שנים לטהר, עד שהגענו למצב שלא מוציאים פיגועי התאבדות. בג'נין היו 180 מבוקשים. פה מדברים על עשרות אלפי חמושים, עם קורנטים ואר.פי.ג'י - מה שלא היה ביו"ש. אי אפשר לנסוע בג'יפ אלא במרכבה סימן 4 ונמ"ר. ועוד לא דיברנו על ניהול החיים האזרחיים שלהם: 10 מיליארד ש"ח בשנה. 

אז זה מה שישראל צריכה - להשקיע את הכוח הצבאי והכלכלי שלה בעזה? להיכנס באופן מודע למקום שבעוד חמש שנים נשאל איך הגענו לפה? אנחנו לא מנהלים את העניינים מהבטן. איננו יכולים לחסל אותם? אז נחסל, ומה אחר כך? למרות הסיסמאות שנשמעו בחוץ על מיטוט וחיסול, הדברים האלה הוצגו בקבינט והתקבלו. 

 

ט. המנהרות

באשר למנהרות, יש הרבה דיסאינפורמציה. ישראל מתעסקת בהן תקופה ארוכה. התקיימו על זה דיונים בקבינט. איך ידעו לשלוח את החיילים ישר לפירים? ישראל ידעה שיש כמה צירי מנהרות. היה ויכוח אם יש 9 צירי מנהרות שחצו לשטחנו או 13. לבסוף מצאנו 14. חלק נחפר בתקופה האחרונה. חשבנו שיידרש פחות זמן לטפל בהן, אבל היה קשה תוך כדי לחימה, בגלל שהן הסתעפו, ושכשהגענו לפירים שידענו שהם הקרובים לגדר, התברר שיש גם רחוקים יותר והחלטנו להרחיב את הפעולה; אז נדרש   לנו זמן רב יותר, אבל לא היתה הפתעה אסטרטגית. 

 

י. הפסקת אש על פי תנאינו

רצינו להביא אותם להפסקת אש על פי תנאינו, ייקח כמה זמן שייקח: אנחנו שולטים במעברים, כמו בהבנות עמוד ענן. נאפשר להם דיג עד 8-6 מייל מטעמים ביטחוניים. וכמובן, הפסקת אש. המצרים ייתנו את מעבר רפיח שזה ייחשב הסרת המצור מבחינתם. כך יוכלו להציג הישג. גם כסף יוזרם לרצועה דרך הרשות, מה שלא היה להם קודם אפילו למשכורות. ושיקום הרצועה. עוד לפני העימות היה ברור, שצריך למצוא פתרון, כי אחרת הם באמת ייחנקו וזה יתפוצץ. אבל אנחנו לא נותנים דבר אלא חוזרים להבנות "עמוד ענן" לאחר שפגענו בהם קשות. 

הקושי של חאלד משעל כרגע הוא לומר לציבור שלו שזה מה שקיבל אחרי אלפי הרוגים והרס עצום - כשבעצם יכול היה להשיג זאת בשבוע הראשון לוּ נענה ליוזמה המצרית שהוא מקבל עכשיו. חמאס ישאל את עצמו - האם כל זה היה כדאי. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו