נדמה שאין איש שלא ראה בטלוויזיה ובאינטרנט את ויאן דחיל מתמוטטת בדמעות. "אדוני היו"ר, אנחנו נטבחים תחת הסיסמה 'אין אללה מבלעדי אללה'", אמרה דחיל, בת לעדה היזידית, בפרלמנט העיראקי, "מאות גברים נטבחו, נשים שועבדו. אנא, אחים... יש רצח עם שמתבצע ביזידים. אחים, מעבר לוויכוחים הפוליטיים, אנחנו רוצים סולידריות אנושית", בכתה עד שהתעלפה.
אף שדבריה זכו לתהודה גם בארץ, דומה שעד כה הרצח השיטתי של עדת היזידים בעיראק בידי הברברים מדאעש עניין את ישראל במימד אחד בלבד: הצגה של פשעי הטרור האיסלאמי, מעיראק ועד עזה. אבל רצח היזידים - כורדים מבחינה אתנית שמאמינים בדת עתיקה וייחודית - דורש התייחסות אחרת.
למה, למשל, שלא נעניק לקומץ מקלט, אפילו זמני? אוסטרליה הודיעה לפני ימים אחדים כי תעניק 4,000 אשרות פליט ליזידים מעיראק. ישראל יכולה להציע פחות. הרי לא מדובר במקרה מפוקפק כמו בסוגיה של שוהים בלתי חוקיים מסודאן, אלא במקרה ברור ומתועד של רצח עם. ואגב, תקדימים כבר היו: בסוף שנות ה־70 העניקה ישראל מקלט למאות פליטים מווייטנאם, ובסוף שנות ה־90 לאנשים שנמלטו מהתופת בבוסניה ובקוסובו.
יתרה מזאת, ארה"ב כבר הפציצה עמדות של דאעש. סביר להניח שלא תהיה לבדה. כדאי וראוי שגם חיל האוויר הישראלי יכול לתרום חלק. ייתכן שיגידו שסיוע צבאי ישראלי יסכן את היזידים והאלימות נגדם תגבר - ככלות הכל, במזרח התיכון ישראל אינה נחשבת לבעלת ברית רצויה, לפחות באופן גלוי. אלא שעל פי הדיווחים מהאזור, מצבם של היזידים גרוע כל כך, שספק אם הם יכולים לסרב להצעה כלשהי לסיוע, ולעוצמת האלימות נגדם אין עוד לאן להידרדר. כמו כן, גם לא מדובר בתמיכה בפלג מוסלמי שעלול לסבול מזיהוי עם ישראל.
מעבר לכך, אין חשש לפתוח חזית מול דאעש כי אם לא בפועל, היא קיימת בכוח: כל מי שאינו מחזיק באותה אידיאולוגיה הוא ממילא מטרה - יזידים, יהודים, נוצרים, שיעים או סונים. בפעולה, אפילו סמלית, בעד היזידים ונגד דאעש תצטרף ישראל לקואליציה שאין ראויה ממנה: מאבק בברבריות, שגוזרת מוות על כל מי ששונה ממנה. ולא סתם מוות, אלא בשיטות איומות דוגמת עריפת ראשים, צליבה וסקילה. בפרפראזה על הסרט הדוקומנטרי של חיים הכט: זו הזדמנות נדירה להוציא טיסה אחת - בשבילם.
מדובר בצעד שאינו רק הומניטרי. ישראל, כידוע, אינה סובלת מעודף ידידים באזור. אולי, בדיוק כשראש הממשלה רמז לאחרונה שנרקמות בריתות חדשות מאחורי הקלעים של מבצע צוק איתן, יש לנו הזדמנות לגלות תחושת שכנות, להושיט יד, ומי יודע, אולי לזכות בבריתות חדשות. באותה הזדמנות נוסיף עוד דף חשוב ברקורד ההומניטרי המרשים בכחול־לבן. זה הזמן לפעול, ויפה שעה אחת קודם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו