אנחת רווחה. "סוף סוף המלחמה נגמרה", מנסות לבשר הכותרות, גם אם יש עדיין סימני שאלה סביב איום חמאס - יצא לחל"ת או לא? אבל ההורים שבינינו, שכמובן שמחים ש"תופסת האזעקות" ואסיפות הדיירים הספונטניות בחדר המדרגות מאחורינו, כבר מתכוננים נפשית ל"בום" הגדול הבא - "מלחמת שארית החופש הגדול". היא רק התחילה, מערכת יירוט אין לנו והזרוע הצבאית של הילדים כבר הציבה דרישות בלתי הומניטריות להפסקת אש. איפה האו"ם כשבאמת צריכים אותו?
כל כך בוגרים היו הקטנים בחודש האחרון. הם קיבלו בהבנה ותמורת שוחד מתוק כמעט כל פעילות שנדחתה. וכעת, תוכנית שלמה שנבנתה לחודשיים - נופש, צלילה, ביקור אצל החברים ליד אשקלון, הופעות וחגיגת יום ההולדת של בן הדוד הגיבור ברק, שנלחם בעזה - עומדת להידחס לשבועיים. מזל שאגרנו מספיק ימי חופש.
הבעיה מתחילה במה שלא אגרנו מספיק: כוחות נפשיים - יצאו עם הפסיכולוגית לחופשה בת שלושה שבועות לתאילנד, שמומנה על ידי; מזומנים - לבקשת חשבון הבנק, המשטרה הוציאה הודעה ותמונה תחת הכותרת "נעדרים"; שעות ביממה - אם היו 40 אז היה סיכוי לעמוד בהספק הנדרש; מניות בדלק - הקילומטראז' כבר מבקש זכויות סוציאליות; וסבתות - למה מקצים לנו רק שתיים, למה הן לא מאמינות שבאמת נחזור בעוד יומיים לקחת את הילדים ומתי הן הספיקו להחליף מספרי טלפון ואת המנעול בכניסה לביתן? אין רחמים.
אך למרות כל הקשיים הצפויים, הצבנו לעצמנו כמה יעדים, שבהם נעמוד בגבורה ובלי להתחמק מאחריות הורית. העלינו הצעות ואף פירסמנו אותן כמודעה בלוח דרושים - "למטרת חילופי ילדים לשבוע בלבד, דרוש זוג חם ואוהב בלי ילדים". עד שנקבל תשובה או זימון לבית הדין של המועצה לזכויות הילד, אנו צפויים לצאת לדרך.
בתוכנית: לכבוש את רמת הגולן, למלא את הכנרת, לבנות מחדש את בית המקדש, לצאת למסע צלב בקרפטוס, להמר בווינר על "מה יש יותר במערת הנטיפים?" - נטיפים או זקיפים, עיצוב פנים מחדש של צימר בדרום כדי לחזק את תושביו, ללכת לאיבוד בקניון, לנמנם בקולנוע, לאמץ תנין באמת התנינים. מבטיחים גם לקחת את הילדים איתנו לכל מקום.
וכשייגמרו הכוחות, הכסף, הדלק, והסבתות ימשיכו, בכל פעם שנדפוק על הדלת, לעשות חיקוי של חתול אף שאין להן חתול, נצא לטיול רגלי בשביל הנפש. המסלול יכלול את מעוז תקוותנו - ביה"ס שאליו הקטנים חוזרים ב־1 בספטמבר (יש סיכוי לשעת אפס ביום הראשון?), את המבנה ההיסטורי - המרכז לחוגים שעובד כל אחה"צ, ואת מיטת הקומתיים בחדר הילדים. לילה טוב, חמודים. אמא ואבא אוהבים אתכם. אז מה אם חמש וחצי ויש עוד המון אור בחוץ? לכו כבר לישון. הצילו.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
