לאן נעלמה האזורית?

1 התקפית, זה היה אחד המשחקים הטובים ביותר של נבחרת ישראל בשנים האחרונות. תבנית המשחק ההתקפית של ארז אדלשטיין היתה דומה למה שראינו בהפועל ת"א. שני גארדים למעלה ושלושה פורוורדים שעומדים לרוחבו של קו העונשין ובצידיו. 

משם מתחילה תנועת עומק על חסימות, שמשאירה את הגארדים הגבוהים שלנו למצבים של קרש־סל. ואם לא, יש תנועתיות של חמישה שחקנים, שבהתאם למצבים משחקים בין שניים על החוליות החלשות בהגנה. כל זה בא כתוספת ל־14 נקודות במתפרצות במחצית הראשונה. גל מקל נראה מצוין בשיטת המשחק הזו שהביאה אותו ל־19 נקודות ושישה אסיסטים, וגם הבידודים על כספי קירבו אותו למשחק השיא שלו לפני ארבע שנים, בדיוק מול מונטנגרו, רק שאז זה היה בהיכל נוקיה. 

2 הבעיה הגדולה היתה בהגנה. כשיש לך שלושה אמריקנים זריזים ועוד את לימונד ומתן נאור, אתה יכול לשמור אישית תוקפנית. אבל לרוב שחקני הנבחרת אין רגליים ויכולות הגנתיות כמו שאדלשטיין היה רוצה. אתמול נכשלנו טוטאלית בטיפול בפיק אנד רול של מונטנגרו. אדלשטיין טעה כשהורה לפישר וגרין לצאת גבוה על החסימה שרוצ'סטי קיבל. שניהם כבר קרובים לסוף הקריירה ולא יכולים לחזור במהירות למרכז הרחבה. 

השלשות שקיבלנו מנעו מכספי ופניני לסגור את החור בצבע וכך ספגנו כמעט 60 אחוז משתי נקודות. במצב כזה אדלשטיין היה חייב להשתמש יותר באזורית, שאולי היתה חוסכת גם עבירות קריטיות ממקל. בשתי הדקות ששמרנו אזורית ברבע האחרון עצרנו את הבריחה של מונטנגרו, אבל הפחד מהשלשות החזיר אותנו לאישית שלא פתרה את היכולת הנהדרת של רוצ'סטי לקרוא מצבים בפיק אנד רול. חבל, אבל עדיין אפשר לתקן.

3 מגיע קרדיט ענק לרענן כץ, שהוציא מכיסו עשרות אלפי דולרים כדי להוציא מטוס מיוחד ובו 150 תושבי עוטף עזה למשחק. היו כאלה באיגוד שעיקמו את האף וטענו שמדובר בנדבה, אבל לא היססו פעמיים להיות על המטוס הזה בדרך חזרה. באיגוד, שמסוכסך על כל קניית עיפרון ולא מסוגל להביא ספונסר לנבחרת, טוב שיש יהודים כמו כץ שעוד אכפת להם.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו