זו המלצה אוניברסלית, עם מיקוד מיוחד על נבחרי ועובדי ציבור. מי שנטל האירועים אינו מאפשר לו לצאת לחופשה אמיתית, אלא למשהו מעוות, קצר ימים, יכול פשוט להדליק את הרדיו ולהקשיב לקול המוסיקה. זו חופשה מלאה (כמעט) אם מאזינים לתחנה וקוראים ספר, אבל גם האזנה בעוצמה נמוכה, כרקע לדיון, היא חופשה מסוימת. פוגה. הבוקר נפתח ב-07:00, בשחרית מוסיקלית. התחשבות עצומה במתקשים לקום. שוברט הוא מלך השחרית, אבל הוא אינו לבדו. מוצרט מרבה להשתתף, היידן מארח לו חברה, ואפילו באך עשוי להצטרף לצד קומפוזיטורים מאוחרים יותר, פרוקופייב, למשל. עומר ריטה, הממהר אל אולפן "קול המוסיקה" בשבע בבוקר, כדי להגיש את השחרית, מגיע היישר מאולפן "יומן הבוקר" ברשת ב', שבו הוא מגיש את פינת התרבות, ומדגיש מאוד את הרי"ש שבסוף שמו הפרטי, הנפרד מן הרי"ש שבראשית שם משפחתו. קונצרט הבוקר הוא חגיגה אמיתית. משמונה בבוקר ועד 12 בצהרים אפשר להאזין לאלגר ולשומאן, לבטהובן כמובן, לפרסל, לסקרלטי, ועוד קצת לבאך, והרבה הנדל. כמובן - ויוולדי עם ארבע העונות שלו, הלהיט של כל הזמנים. בחצי היום עורך אפרים וייל את "קלאסי קל". דבוז'אק, רחמנינוב, פאחאוול, שופן, ריכארד שטראוס, גריג, הם אורחים קבועים. ביום חמישי אלו השעתיים של גדעון הוד, הכוללות, מלבד מוסיקה קלה, גם חידון מוסיקלי בן חצי שעה, שהמשיבים לו הם תמיד אותם עשרה מאזינים קבועים, שגדעון מכיר את קולם עוד לפני שהם מתחילים לזהות את הקטעים המוסיקליים שלו. הוד ממציא מדי שבוע מכנה משותף אחר למלחינים הנעלמים שלו - פעם מדובר במי ששמם מתחיל באות מסוימת, פעם אחרת מדובר בשנת הולדתם, אבל בכל שבוע מדובר בחידוש אחר מבית מדרשו, המבטיח הימנעות משקיעה בשגרה. בשעה אחת, בתכנית "זרקור", מתמקדים בנושא מסוים: סיפורו של מלחין, ביצועים של אותה יצירה. סדרות של מיכאל אוהד משנות ה-70, בקריינות מופלאה של לאה פורת האגדית, נשמעות כאילו כולם עדיין בחיים, ומספרים סיפורים על מחברי אופרות, על מנצחים שהגיעו לגדולה לגמרי במקרה, ועל סינדרלות שהפכו לזמרות בלתי נשכחות. תענוג צרוף. שעה שתיים היא שאלה של מזל. אוהבי הג'אז ישהו במחיצתה של לאה ליאור, אוהבי היוצרים הישראלים יקשיבו ל"אסיף" מפי עטם, או לאמנים ישראלים המבצעים מוסיקה לועזית. שלוש היא שעה למוסיקה עתיקה או לקטעי שירים קלאסיים, ואילו רם עברון המנוח ממשיך לשדר בה הקלטות היסטוריות של אמנים מפורסמים מאוד. בארבע, בימי ראשון, אפשר להאזין לשעתיים של מוסיקה לעדות הנוצריות. באך, שטרח כל כך על מוסיקה כנסייתית, זוכה כאן להשמעה אינטנסיבית. בימים אחרים מוקדשות השעתיים האלו לתוכנית כבקשתך, שבה, בדרך כלל, אפשר לשמוע מוסיקה מלודית מאוד. ביום שלישי עורך דני אורסתיו את "הקונצרט שלי" שבו הוא מארח אוהבי מוסיקה צפויים ובלתי צפויים המשתפים את המאזינים בהעדפותיהם המוסיקליות, הכרוכות, בדרך כלל, בתחנות בחייהם. * * * ביום שני, בחמש, אפשר להאזין לקונצרט "אתנחתא", בהנחייתה של חיותה דביר, המלכה הבלתי מעורערת של התחנה. אפשר גם להגיע לתיאטרון ירושלים ולפגוש שם את היוצרים עצמם, חינם אין כסף. אך מי שגם זו טרחה מרובה מדי עבורו יכול להאזין לשעתיים מיוחדות, המוקדשות לעיתים לנושא או למלחין מסוים, אך בדרך כלל כוללות קטעים מוסיקליים שונים עם יוצרים ישראלים שונים. קשה שלא ליהנות. שעה שש משתנה מיום ליום. ביום ראשון מתקיים מגזין חדשות המוסיקה, וזה ממש לא מיועד למי שרוצה להקשיב למוסיקה כרקע לעבודתו. ביום שלישי - חדש בתקליטייה - וכאן מדובר בביצועים חדשים, אבל במוסיקה לא חדשה. לפעמים יש כאן גילויים של ממש. ביום רביעי משתף אותנו מיקי בבלי, הדיפלומט הוותיק, ב"אוסף הפרטי" שלו, ובכל שבוע הוא בוחר בנושא אחר, במלחינים אחרים, ומשלב דברים קצרים שלו, המעניקים לנו קצה מן הידע העצום שלו. שעתיים נפלאות. ביום חמישי מדובר בשעתיים שכותב השורות האלו אינו מסוגל להאזין להן: "עננים, חגיגות, סירנות", מה שאינו אומר דבר, כמובן, על איכותן, ואומר הרבה על קוצר יכולתו שלו להתקדם עם הזמן. בתוכנית הנקראת "פרה עיוורת" מבקשת עדית צבי מאורחיה המוסיקליים להעריך שלושה-ארבעה ביצועים של אותו קטע מוסיקלי, בלי שנאמר להם מי המבצעים. המאזינים מבקרים את הביצועים באורח חסר פשרות, וברוב המקרים הם מנחשים מי המנגן ואף מי המנצח. אני כל כך מקנא בהם. הרי כשאני מזהה את היצירה עצמה, כבר אני מעניק לעצמי נקודות זכות. אבל לנחש מי המנצח-! בשמונה בערב אפשר, בדרך כלל, להאזין לקונצרט של תזמורות מן העולם, בעיקר הקונצרטחבאו מהולנד. ביום רביעי מגיעה אופרה של אמצע השבוע, ובחמישי תזמורת רשות השידור. מחצות ועד שש בבוקר - שש שעות של מוסיקה קלאסית יפה ורגועה. ממש מצווה להאזין לה, מומלץ לסובלים מנדודי שינה, לעובדי משמרות ולמי שטסים לחו"ל לפנות בוקר. ואפשר להוסיף את סוף השבוע: את קונצרט השבת הנהדר של ערב שבת; את השחרית המיוחדת לשבת, הנמשכת שלוש שעות עד ל"עת האורטוריה"; את מוסיקת העמים שמביא ישראל דליות בצהרי השבת; את המוסיקה מן העבר הרחוק שמשמיעה ריקי בר סלע בשלוש; ואת האופרה המגיעה כל מוצאי שבת. * * * הכל נמשך מזמן אחר, בעבר, אל תוך עתיד שלא יהיה שונה בהרבה, כי הרי מוצרט ובטהובן, היידן והנדל, שוברט ורוסיני, ויוולדי ובאך תמיד יככבו בראש מצעד הפזמונים, ויכריעו את כל הכוכבים הנולדים, את כל הזוכים בתקליטורי פלטיניום ואת כל ממלאי טורי הרכילות בכך שישבו בבית קפה או הסתפרו אצל ספר צמרת.
הצוות קבוע כבר שנים. הוא בוודאי משוגע למוסיקה, כי אחרת אי אפשר להתמיד כל כך. אבי חנני המוביל את הספינה, ציפי ויצטום ולאה ליאור, משה שדלצקי המסביר המקצועי ואלכסנדר תמיר, פסנתרן גדול בעצמו, המשוחח עם מאזיניו כאילו הם יושבים בחדר העבודה שלו. דן בלייכר, דניאלה גלס וזמירה לוצקי. מועדון קטן של מי שלא צריכים מבוא לשום דבר.
X
