שלוש המשפחות יפרח, פרנקל ושער, ובייחוד האימהות, ובהן כלתנו רחלי פרנקל, איחדו את כל עם ישראל בגבורתן האצילה והייחודית, שחשפה את התהום המוסרית הפעורה בינינו לבין אויבינו.
במשך עשרות שנים ניסינו להגיע לפשרה עם הערבים. אני עצמי הייתי תומך נלהב בוויתור על חבלי ארץ תמורת שלום אמת. אך שוב ושוב אנו נוכחים שלהם נשארה מטרת ג'יהאד אחת - להפוך חבל ארץ זה ליודן־ריין. בין שזה חאג' אמין אל־חוסייני, המופתי של ירושלים שחבר לנאצים, ובין שזה איסמעיל הנייה.
במציאות שלנו אין סימטריה. הם בונים מסגדים על שרידי בית מקדשנו, ולנו אסור להתפלל שם אפילו כיחידים; באוניברסיטאות שלנו מכהנים פרופסורים מוסלמים, במכללות שלהם אין מדרס כף רגל ליהודים. במהלך ימי השבעה הגיע ראש הממשלה נתניהו לנחם את בני וכלתי. גם הוא הצביע על חוסר הסימטריה: בעוד הם, ברובם, מפארים ומנשאים את רוצחי היהודים, אנו, ברובנו, מוקיעים רוצחים באשר הם. הם מקדשים את המוות - אנו את החיים.
התגובה הטקטית של ממשלת ישראל, שהתבטאה בחיפוש המרצחים השפלים ובפגיעה בתשתיות הטרור, היתה כמובן במקומה. מה שהיה חסר לי הוא יוזמה אסטרטגית. יוזמה נוסף על תגובה, אסטרטגיה נוסף על טקטיקה.
עם היוודע דבר הרצח המתועב של השלושה, היה צריך להעלות דחפורים לחבלי יהודה ושומרון (כולל שטח E1) בתנופת בנייה וחיים, כדי להבהיר לצד השני שאנו כאן לצמיתות, ושכל הרוצה לשבת איתנו בשלום מוזמן לגור איתנו. יוזמה כזו תהיה גלעד איתן לאייל, לגיל־עד ולנפתלי הי"ד. כך היה נהוג משחר הציונות: במקום דם - יישובים פורחים. במקום מלחמה - הקמת כפרים וקיבוצים. וכשנפלו טובי הבנים, הוקמו על שמם יישובים דוגמת קריית שמונה, כוכב יאיר, מעלה החמישה, מעוז חיים. זו הדרך לשדר לחמאס: הטרור אינו משתלם.
לצד יוזמה התיישבותית, יש לנקוט מהפכה הסברתית. ללא אמונה מוצקה בצדקת דרכנו, המיוסדת על עיקרי היהדות, ההסברה אינה נכנסת ללב השומע. שגרירים טובים, אמר לנו נתניהו, צריכים להיות משכילים ולדעת את ההיסטוריה של העם היהודי. אכן, מנחם בגין הגיע לאו"ם עם הקושאן: התנ"ך.
הכותב הוא סבו של הנער נפתלי פרנקל שנחטף ונרצח ופרופסור למתמטיקה במכון ויצמן למדע