כביש הערבה שבו התרחשה אתמול התאונה הקטלנית הוא מהכבישים הקטלניים ביותר בישראל. בכביש זה, שאורכו 113 ק"מ, מתרחשות בממוצע 226 תאונות בשנה. חלקו של הכביש, מצומת הערבה ועד דימונה, הוא חד-מסלולי, אין הפרדה בין הנתיבים, הוא מפותל, צר בחלק מהמקומות ושדה הראייה בו לקוי. כביש זה הוא חלק מהדרכים החד-מסלוליות שהן דרכים מסוכנות. בהיעדר הפרדה בין הנתיבים, המשמעות היא שכל שגיאה של נהג גוזרת גזר דין מוות על הנהג הנוסע בנתיב שממול. בכביש חד-מסלולי התאונה היא חזיתית, והפגיעה כפולה בעוצמתה. כפי שאירע אתמול, המשאית שסטתה ממסלולה פגעה ברכב שבא ממול, גררה אותו עשרות מטרים ומחצה למוות את חמשת נוסעיו. הפרדה בין הנתיבים יכולה היתה למנוע את פגיעת המשאית. הממשלה אישרה אתמול תוכנית תחבורתית בהיקף של כ-30 מיליארד שקלים - מספרים מסחררים - בעוד היא מותירה כבישים אדומים, מסוכנים וקטלניים ללא טיפול. בדו"ח שערכנו בעמותת אור ירוק עולה כי בישראל יש 267 ק"מ של דרכים חד-מסלוליות, ואם קטעים אלה יופרדו ויטופלו ניתן יהיה למנוע את מותם של 21 אנשים מדי שנה. לפני שנחפזים לתוכניות ענק צריך לטפל בכבישים הקיימים, ובהיעדר תשתית בטיחותית נהרגים בהם באופן מיותר עשרות אזרחים כל שנה ועוד אלפים נפצעים. את כל זה ניתן לפתור על ידי החלטה להפוך את הכבישים האדומים לכבישים בטיחותיים. העובדה שנשוב ונאשים את הנהג התורן על טעות שעשה (ובצדק), לא משחררת את שר התחבורה מאחריותו להעניק לכבישים תשתית סלחנית שתרכך גם טעויות של נהגים. גם כאשר נהג שגה הוא יתנגש במעקה הפרדה, בסופג אנרגיה, בקיר שיבלום את עוצמת ההתנגשות - אך לא יביא למותם של אחרים. תשתית בטיחותית היא הפתרון לטעויות של הגורם האנושי.
