"תגיד, אם תיוולד לנו בת, תיקח אותה איתך למשחקים?" כך פתחה אשתי את שיחת הבוקר שלאחר האליפות בב"ש. שאלה מפתיעה, חשבתי לעצמי, אבל התשובה שלי הפתיעה אותה עוד יותר: "גם אם יוולד לנו בן, לא חושב שאקח אותו איתי למשחקים".
את השיחה הזאת ניהלנו לאחר שחזרתי צרוד מוסרמיל, לבוש בחולצת האליפות של מכבי. עדיין באופוריה, אבל גם ריאלי. בסופו של יום, או בסופה של העונה, ניתן לומר כי להיות אוהד כדורגל זה לא קל. איך שלא נסתכל על זה, אפילו ברמה הסטטיסטית, יש לנו, האוהדים, הרבה יותר אכזבות מאשר רגעי אושר.
זה נכון שיש הרבה יותר רגעי שיא מרוב ענפי הספורט, אבל במבחן הזמן, דמעות העצב גוברות על דמעות השמחה. תשאלו את אוהדי בני יהודה.
10,000 אוהדים בכתום הגיעו אמש לבלומפילד כדי להראות לכולם שהקבוצה שלהם שייכת לליגת העל, והם כאן כדי להישאר. הם ידעו שהכל תלוי ברגליים של השחקנים אותם הם מעריצים, אז הם הגיעו כדי לדחוף אותם והתפללו לניצחון קטן ששוב ישאיר את השכונה, ברגע האחרון, במקום לו היא ראויה. אבל עם כל הרצון הטוב, התמונות ששודרו בסיום המשחק הראו שוב עד כמה הכדורגל הוא אכזר, כי אין דבר כואב יותר מאשר לראות ילד בוכה.
את התמונות הללו צריכים שחקני בני יהודה לנצור בליבם ולקחת איתם לליגה הלאומית, כי הם אלה שגרמו לילדים מהשכונה להתפרק בבכי. לא דמאיו, אבוקסיס, ואפילו לא ניר קלינגר וחניכיו אשמים, אלא עונה של החמצות וחוסר אופי שהתבטא בספיגת שערים בתוספת הזמן היו הגורם המשמעותי לירידה. ואם השבוע נשמע את כל הסיבות והתירוצים, זה לא יעזור, התמונות של ילדים לבושי חולצה כתומה ובוכים, יישארו בלב של כל אוהד כדורגל, לא משנה של איזו קבוצה.
לנצח בצילו של לוזון
אחד הדברים הראשונים שלומדים בקורסים של תסריטאות זה הצורך בניגודיות. שחור מול לבן, הגיבור מול הנבל, הטוב מול הרע. ככה גדלנו, לזה הרגילו אותנו ואל תתבלבלו, יש לזה גם מודל כלכלי.
אמש, מי שצפה בדקות הסיום של משחקי התחתית באמצעות מסכים מפוצלים הרגיש שהתסריט טוב מדי כדי להיות אמיתי. רק שהפעם, התחושה, בניגוד למוסכמות של הוליווד, שהרעים ניצחו. למול הילדים הבוכים משכונת התקווה, צפינו שוב ושוב בשאגות השמחה של הבוס הגדול, העשיר מאם המושבות.
מכבי פ"ת תחיה לנצח בצילו של אבי לוזון, גם אחרי שיעזוב את תפקידו כיו"ר ההתאחדות. שנים טוענים בפניו כי עליו להתנתק מהקבוצה, אבל הוא לא מוכן. וזה אחד הדברים העיקריים שפוגעים בה. אם היה פנדל או לא, ניתן למומחים להשיב. אם אשדוד נתנה את המשחק שבוע שעבר או לא, ניתן לחוקרים להחליט. אם רוב אוהדי הכדורגל בארץ ישר חשבו שמשהו בסיום העונה הזאת מריח לא טוב, את זה ניתן לטוקבקים ולפוסטים ברשתות החברתיות להחליט.
היתרון המספרי ביציעים, תחושת האנדרדוג הנצחי וחוסר הגב הכלכלי, הביאו לכך שהציבור רצה שבני יהודה תישאר, למרות שלפי הכדורגל, לא הגיע לה יותר או פחות משאר הקבוצות שנלחמו על הירידה. אבל אין מה לעשות, התוצאות, בסופו של דבר, נקבעות על הדשא. אולם לא אתפלא אם יש לא מעט אוהדים שטוענים שהתוצאות נקבעו במקום אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
