השואה נוכחת בחיי כולנו. ילדי הגן הנבהלים מהצפירה, תלמידים הכותבים עבודות "שורשים" ונוסעים לפולין, חיילים הפוגשים בה בסדרות חינוך, ניצולים שעדיין עימנו, פוליטיקאים המתייחסים אליה בהקשרים מגוונים, התקשורת - אצל כל אלה נוכחת השואה כזיכרון קולקטיבי פעיל שילווה אותנו עוד זמן רב.
היחשפותם של ילדים צעירים לתכנים, לרגשות ולסמלים העוסקים בשואה היא עובדה קיימת וכנראה בלתי נמנעת, ולכן השאלה המהותית היא לא מתי ובאיזה גיל ללמד נושא זה אלא לאילו מטרות ובאילו אמצעים. עוצמתה הדרמטית של השואה כה גדולה עד כי מבחינה חינוכית אפשר לגייס כוח זה לכיוונים של הרס: קל לרתום אותה לפחד ולקורבנוּת, לחשדנות ולשנאה, לעידוד לבדלנות ולכוחנות. מהעבר השני השואה נושאת גם פוטנציאל חינוכי גדול של בנייה ושל טיפוח ערכים: אנשים שמרו על זהותם ואמונתם, סייעו זה לזה, סיכנו עצמם כדי להציל אחרים, אנשים לא איבדו תקווה למרות הכל.
האתגר החינוכי הוא להסביר לילדים את מה שגם אנו, המבוגרים, לא באמת יכולים להבין. איך עושים זאת בלי לפצוע את נפש הילדים? איך נעזרים בלימוד הזה כדי להעצים את הצעירים ולא לדכא ולייאש אותם?
הדרך היא לדבר אל הילדים בהתאם להתפתחותם הרגשית והשכלית. לספר להם על ילדים כמוהם, שגורלם זימן להם את ההתנסות הקשה והדרמטית. כך עושים כבר כמעט 20 שנה ב"יד לילד" שבבית לוחמי הגטאות. השפה היא שפת הילדות: תצוגה חווייתית הפונה אל החושים; העמדת הסיפור האישי ונקודת המבט של ילדים במרכז החוויה; הבלטת מוטיבים של תושייה, של התמודדות ושל הצלה; ילדים שקיבלו על עצמם בלי הכנה תפקיד של מבוגרים - אחריות לגורל אחיהם או דאגה לפרנסת המשפחה. ילדים שנשארו לבדם וגילו בתוכם את הכוח להיאבק על חייהם. חדר עגול, צבעוני ומואר באמצע מסלול התערוכה מוקדש למחנך יאנוש קורצ'אק. אי של אור בתוך ים של חושך. לא כל המבוגרים בגדו.
המפגש של הילדים עם עולם הילדות בשואה מאפשר להביא אליהם את האירוע האמורפי והמאיים, שאליו הם נחשפים בלאו הכי, באופן מרוכך, בגובה עיניהם ובטווח קליטתם, ללא אימי הרצח. הילדים המבקרים מקשיבים לסיפורים של ילדים כמוהם מזמן וממקום אחרים. נוצרת הקשבה אמפטית, הקשבה שיש בכוחה לשמר ולחזק בילדים את הרגישות האנושית לאדם אחר: זו שטבועה בכל ילד. זו שאובדנה איפשר את השואה.
אי אפשר להתחמק מהתייצבות מול האמת הנוקבת של התרחשותה של השואה. אפשר לבחור מה ללמוד ממנה בכל גיל. הילדים שלנו זכאים לגדול עם אמונה באדם ועם תקווה לעתיד בטוח - למרות השואה. בגללה.
הכותבת היא מנכ"לית בית לוחמי הגטאותטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו