נתניהו החליט לחצות את הרוביקון, ופולארד על גבו. הדרך חזרה נראית בלתי אפשרית. אילו היה רק מקפיא את הבנייה הממשלתית, דיינו, אילו היה רק משחרר אסירים פלשתינים, דיינו, אילו היה משחרר אסירים ישראלים, בהחלט דיינו, ואיני יודע לעוד אילו ויתורים הסכים בסימן פסח הבא עלינו לטובה.
משהו התרחש ב־24 השעות האחרונות מאז בואו של קרי לישראל. ייתכן שהוצגה לרה"מ תמונת מצב מעודכנת וקשה על הצפוי בזירה המדינית. אפשר שארה"ב מעריכה כי לא תוכל לבלום את הגל הבינלאומי שיביא להכרה במדינה פלשתינית בעצרת האו"ם הקרובה. אולי ה־BDS משפיע? אפשר שארה"ב הולכת לקראת ישראל בנושאים מסוימים, ביטחוניים או אחרים, תכף נדבר על פולארד, ובכל מקרה, החלטות בסדר גודל כזה הן היסטוריות.
אפשר להצטער שמלכתחילה לא היה מוכן נתניהו למהלכים כאלה, המו"מ היה היום במקום אחר לחלוטין. ראוי לבדוק עד כמה היה כל צד רציני במו"מ, אולם אנחנו נמצאים בתוך התהליך, רוצים להציל אותו ולהמשיך בו מתוך כוונה, אני מקווה, אמיתית, להגיע להסדר.
הוויתורים שעליהם הסכים נתניהו הם בגדר קווים אדומים, שנחצו בעבר חלקית או בכלל לא ועכשיו נחצו בביטחון מוחלט. יהיה קשה מאוד לחזור מהם. הקפאת הבנייה היא נקודת מפתח. אם ישראל מכירה בעובדה שאין לבנות מעבר לגושים, זוהי מדיניות חדשה ומשמעותית, היא מסירה הרבה מכשולים בדרך שלפנינו. שחרור אסירים הוא מרכיב ביצירת אמון בין שני הצדדים. אני חושב ששחרור אסירים ערבים־ישראלים הוא טעות גדולה ועלול להשליך על עתיד היחסים במשולש שבין אזרחי ישראל היהודים, אזרחי ישראל הערבים והמדינה הפלשתינית העתידית. אבל ימים יגידו.
ועכשיו לפולארד. האמריקנים המתינו הרבה זמן, יותר מדי זמן בהחלטה הזאת. רק בודדים יודעים כי פולארד אמור להשתחרר בלאו הכי מהכלא בסוף השנה הבאה, כך כתוב באתר של רשות בתי הסוהר האמריקניים. הקדמת שחרורו מסייעת לאמריקנים להכשיר את דעת הקהל בישראל ובעיקר את הימין לקבל את ההסדר. היא ממתיקה את הגלולה המרה, מרה מאוד, שהם עתידים לבלוע והם יבלעו, אין חשש. עם זאת, ארה"ב גם סוגרת את הפרק המכוער הזה ביחסי שתי המדינות וטוב הדבר. רצוי שפרשת פולארד תשקע סוף סוף בנבכי ההיסטוריה. מובן שבהתאם לדרמטיות שבה האמריקנים מכוונים אירועים, פולארד ייצא לחופשי לקראת פסח. עכשיו יש לנו שוב סיפור של "מעבדות לחירות". גם את זה הצליח מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, לביים.
בכלל, קרי ראוי לכל שבח, הוא נטל פסק זמן מאירוע בינלאומי מסוכן כגון חצי האי קרים והתפנה שוב למו"מ הישראלי־פלשתיני. אין ספק שהוא "אובססיבי", "משיחי" וכן, אולי בסוף יהיה גם ראוי לפרס נובל.
הכותב הוא ח"כ מטעם מפלגת העבודה, יו"ר השדולה למען פולארד בכנסת וחבר ועדת החוץ והביטחון