השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "תזריע". בכך אנו עוברים לשלב השני בתפקידי הכהנים והוא העיסוק בסוגיות הטומאה בישראל בכלל והנגעים והצרעת בפרט. כמו כן, נוציא ספר תורה שני שבו נקרא את פרשת "החודש הזה לכם", העוסקת בתיאור ההכנות ליציאת מצרים בימים האחרונים של השעבוד במצרים, וכן ברענון של הלכות חג הפסח הקרב ובא. בקריאה זו אנו סוגרים רצף של ארבע שבתות שבהן הוצאנו ספר תורה שני נוסף על הקריאה הרגילה.
פרשת "תזריע" מתחילה בתיאור הלכה מיוחדת. "אישה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נידת דוותה תטמא". אין לנו הבנה רציונלית במושגי הטומאה ובפשרם, ולכן קשה לנמק אותם באופן שהאדם המודרני יבינם עד תום.
אולם בדרך כלל טומאה מתקשרת אצלנו למוות. האדם המת הוא אבי אבות הטומאה, וכך גם אלו שנוגעים בו או מתקרבים ונכנסים למבנה שבו הוא נמצא. בית קברות הוא מקום טמא וכן הלאה. רק בשבת האחרונה קראנו על דיני הפרה האדומה שנועדו לטהר את האדם מהמפגש עם המוות; אפילו במקרים שאדם הרג את האחר במלחמה, עצם המגע בחרב עם המת כבר טימא את ההורג.
אבל פרשתנו מדברת על חיים. לידה היא ההפך הגמור ממוות. אם כן, האישה שלפנינו שהביאה חיים - מדוע היא צריכה להיות טמאה?
זאת ועוד, התורה ממשיכה ואומרת כי האישה שהביאה ילד חדש לעולם צריכה בסוף ימי הטומאה והטהרה הבאים להביא קורבן חטאת. כאן נשאל מה חטאה אישה זו שהביאה חיים נפלאים לעולם ובכך עזרה לקיום מצוות פריה ורביה.
יש פרשנים שהתעכבו על הביטוי "אישה כי תזריע" והתייחסו לעובדה שלא נאמר "אישה כי תלד". פרשנים אלה אמרו שהתיאור הטכני־ביולוגי של מעשה ההולדה, כמו אצל בעלי החיים ואף הצמחים (עשב מזריע זרע), נועד להסביר את מהות הטומאה והחטא. היינו, הפער בין המעשה הטכני של ההולדה אל מול העולם הרוחני הנשגב שבמעשה זה הוא שיוצר חטא וטומאה. מה פשר הדברים? אכן, הטומאה קשורה במוות, אולם לא רק בו.
כל מצב של חולשה וזעזוע קיצוניים יוצרים את מה שאנו מכנים בשם טומאה. חכמינו מתארים את חוויית הלידה כקשה כל כך ואומרים שכל אישה נשבעת בעת לידתה שלא תלד שוב (ומכיוון שסביר להניח שתלד שוב, היא צריכה להביא קורבן חטאת).
לא מדובר רק בחולשת הגוף, אם כי גם זה לא דבר של מה בכך. מדובר בחולשה כללית הפוקדת את האישה בשעות או בימים שאחרי הלידה.
* * *
קיים פער גדול בין העובדה המדהימה שנוצרו חיים של אדם לבין החולשה הכללית שאופפת את היולדת. אנחנו למדים שכמו שסיום של חיים בפטירה הוא טראומטי לסובבים את הנפטר, כך הדבר גם בלידה חדשה. כשנוצרים דברים חדשים, הגם שבמהותם הם משמחים וטובים, הם תמיד כרוכים בזעזוע ובהרעדת אמות הסיפים.
בן אדם שהתרגל למציאות מסוימת לפתע צריך להתנהל אחרת וכל שינוי יוצר אי נוחות המחייבת סידור מחדש של ההתנהגות, דבר שאינו קל לאיש. דומה שהבנה זו מכניסה אותנו לא רק לחוויית הטומאה של הלידה, אלא לחוויית ההתחדשות שאליה אנו נקראים מדי שנה בפסח.
פרשת החודש תובעת מאיתנו התחדשות במבט. לא במקרה אנו קוראים השבוע בפרשת החודש הקוראת לנו לסוג של קריאה חדשה את עצמנו ואת הסובב אותנו. לפעמים יש בקריאה זו גם כאב וחולי, כיוון שהיא תובעת מאיתנו לעשות דברים אחרת. זו חוויית הטומאה הקוראת לאדם להתחבר לעולם חדש למרות כל החולשות הקיימות בו.
לא מעטים הם האנשים המתקשים לראות סידור חדש בביתם ולרענן את ספריהם או את כליהם. הימים האלה של האביב בפתח קוראים לנו, ואולי מכריחים אותנו, להתחיל מחדש. שבת שלום!
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
