הכותרת "כנר ללא גג" מופיעה לרוחב המסך על רקע המנגינה המוכרת. גבר מבוגר מיישיר אלינו את עיניו. "שמי תיאודור ביקל ואני רוצה לבקש מכם למנוע טרגדיה מוסרית נוראית. בימי חיי גילמתי פעמים רבות את טוביה. וזה מה שקורה היום לארבעים אלף בדואים בנגב".
התמונות מתחלפות; צילומים מתוך המחזמר "כנר על הגג". צילומים של יהודים מגורשים מכפריהם ברוסיה הצארית. צילומים מבוימים של בדואים המתחננים בפני פקידים ישראלים.
המצלמה חוזרת אל ביקל. "זוכרים את הסצנה שבה נאמר ליהודים לעזוב את בתיהם בתוך שלושה ימים? טוביה שאל: ומה אם נסרב לעזוב?"
שאלתו של טוביה מהדהדת מגרונו של בדואי זקן. ביקל מגחך בקול מר: "אה. אה. אה. אנחנו יודעים מה התוצאה של סירוב..."
מסוקי קרב ישראליים חגים מעל כפרי הבדואים. חיילי צה"ל בדמות קלגסים שועטים קדימה. ילדים בוכים. נשים זועקות. ובין לבין, בהבזקים קצרים ומהירים, תמונות של פליטים יהודים ברוסיה של סוף המאה ה־19, הנודדים בדרכים עם ילדיהם ומיטלטליהם.
קולו של ביקל נשנק. "מי שמגרשים היום את הבדואים מבתיהם הם צאצאיהם של המגורשים ההם".
הדיבה של יוסף
סיפור יוסף ואחיו מזעזע אותנו בכל פעם מחדש. לא משנה כמה נשוב ונקרא בו, תמיד נזיל דמעה על גורלו של הנער היפהפה ונצטמרר מאכזריותם הבלתי נתפסת של אחיו. נכון, הוא חלם חלומות מתנשאים והתגרה בהם. אז מה? מריבות בין אחים הן עניין נפוץ. כמעט בכל משפחה יש איזה אח קטן ומעצבן. בדרך כלל העניין מסתכם בצעקות, או לכל היותר בכמה כאפות. אבל לזרוק לבור ולמכור לעבד? זה כבר יותר מדי.
אולם באופן מוזר אהדתם של פרשנינו דווקא לא נתונה ליוסף. הפסוק: וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם, נתפס ככתב סנגוריה על האחים. יוסף סיפר עליהם דברים רעים ליעקב. הם הרגישו שחייבים לעצור אותו. אפילו במחיר סילוק אלים מהבית.
חז"ל מסיקים מכך מסקנה מרחיקת לכת: "דורו של דוד כולם צדיקים היו, ומפני שהיו להם דילטורין (מלשינים) היו יוצאין במלחמה ונופלין... אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו, ומפני שלא היו להם דילטורין היו יורדין למלחמה ונוצחין".
האמרה הזו מעוררת תמיהות קשות. ראשית, איך אפשר לומר שמלשינים יותר גרועים מעובדי עבודה זרה? ושנית, מה כל כך נורא בהלשנה? כל נביאינו הגדולים הקדישו את חייהם לתוכחת הציבור. האם נעז להעלות על הדעת שעם ישראל הפסיד במלחמות בגלל התוכחות שלהם?
דורות של פרשנים ניסו ליישב את הסתירה בין הביקורת הנוקבת שנמתחת על מלשינותו של יוסף ובין החובה המוסרית לא לעמוד מנגד לנוכח מעשי עוול. וכרגיל בתרבות שלנו, אין תשובה אחת מוסכמת, אלא דעות רבות ושונות. אך דבר אחד משותף לכולן: המניע. כולם מסכימים שתוכחה שנובעת מהרצון לתקן היא טובה ומועילה, ואילו תוכחה שנובעת מהרצון לפגוע או מתאוות רכילות היא רעה ומזיקה.
אבל קשה לפענח מניעים. הרי המוכיחים תמיד מאמינים שתוכחתם נובעת רק מכוונות טובות, גם אם עמוק בלבם הם נהנים להכפיש, או סתם להיראות צדיקים בעיני עצמם ובעיני אחרים. אולם יש כמה סימנים שיכולים להעיד על כוונותיהם האמיתיות. כפי שכתב לפני שש מאות שנה מחברו האנונימי של ספר המוסר "אורחות צדיקים": "הוזהרנו שלא להוכיח באכזריות, כדכתיב: הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. פירושו, אל תוכיחוֹ בחוזקה ובאכזריות לביישוֹ ותקבל עליו חטא".
כשהתוכחה מוגזמת, סימן שהמוכיחים מתאמצים למצוא חטאים בזולתם. תוכחה טובה נאמרת בעדינות, ותוך שמירה על העובדות. בלי מניפולציות. בלי סילופים. בלי השמצות ושקרים.
המורכבות של טוביה
מותר למתוח ביקורת על תוכנית פראוור. מותר גם להפגין נגדה. אבל הסרטון "כנר ללא גג", שמפיץ בעולם הארגון "רבנים שומרי משפט", הוא תעמולה אנטי־ציונית מהסוג הגרוע ביותר.
תיאודור ביקל גילם את דמותו של טוביה החולב, אך לא למד ממנו דבר. בכל פעם שטוביה ניצב בפני בעיה הוא אמר לעצמו: "מצד אחד... מצד שני...", וחשב על כל הנימוקים הסותרים. אמנם כשבתו נישאה לגוי הוא צעק: "כאן אין צד שני", אבל בזמן הגירוש, כשהיא באה להיפרד ממנו עם בעלה, הוא לחש להם: "יברככם אלוהים", ובכך הודה שתמיד יש צד שני.
היכולת לראות את שני הצדדים היא אחד המאפיינים המובהקים של התרבות היהודית. המציאות מורכבת ומסובכת, ודאי בתחום כל כך רגיש כמו הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. אני שומעת את חבר הכנסת אחמד טיבי ומשתכנעת בצדקת המפגינים. אסור לנו לכפות על הבדואים אורחות חיים שאינם מתאימים להם. אחר כך אני שומעת את אלוף דורון אלמוג ומשתכנעת בצדקת התוכנית. שום מדינה מסודרת לא היתה מסכימה שאדמותיה יהיו הפקר וכל מי שיתיישב בהן יהפוך לבעליהן.
בסופו של דבר, נמצא דרך שתיקח בחשבון את מאווייהם של שני הצדדים, ולא תספק באופן מלא שום צד. אבל הפתרון יוכל לבוא רק בהידברות ופשרה, ולא באמצעות תעמולה שקרית שמשווה את מדינת ישראל לרוסיה הצארית ומוציאה את דיבתנו רעה בעולם.
הספחת של ישעיהו
אני מכירה ומוקירה אתכם, "רבנים שומרי משפט", ויודעת שאתם שוחרי טוב. אבל לקיתם במחלה המידבקת של רבים בשמאל, שהתנגדותם הלגיטימית למדיניות הממשלה בנושא הפלשתיני גורמת להם ליחס למדינת ישראל רק כוונות רעות.
הנביא ישעיהו אומר במשל הכרם המפורסם שלו: וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח. המילה מִשְׂפָּח לא לגמרי מובנת, אך ברור שזה משהו רע. ההיפך ממשפט צדק. האם זה מה שקרה לכם? האם הפכתם ל"רבנים שומרי מִשְׂפָּח"?
"כנר ללא גג" הוא סרטון מרושע. אם אתם רוצים להשפיע על החברה הישראלית, סלקו אותו מאתרי האינטרנט שלכם ופרסמו במקומו הודעת התנצלות.
טעיתם טעות חמורה. לפחות אל תתבצרו מאחוריה.
