ימי ההתנתקות בעוכריו של ניצן | ישראל היום

ימי ההתנתקות בעוכריו של ניצן

שישה עמודים עמוסים לעייפה בביוגרפיה העשירה של שי ניצן יונחו הבוקר על שולחן הממשלה. השאלה אם ובאיזו מידה השפיעו דעותיו הפוליטיות - כפי שהשתקפו לאורך השנים במראה הציבורית - על התנהלותו כמשפטן, תמשיך לעורר פולמוס. ניצן מעיד שם על עצמו בין השאר: "הייתי אחראי לריכוז פעולות מערכת אכיפת החוק לקראת 'ההתנתקות' ובמהלכה", ואכן - אותם ימים, והתנהלותו של ניצן בהם, רלוונטיים מאוד לנושא.

תזכורת: המחאה נגד ההתנתקות היתה המונית, אך באופן כללי בלתי אלימה. השופט העליון בדימוס אליהו מצא התרשם כי "דף מזהיר של אזרחות נרשם בתולדות המדינה, כאשר על סף התהום נהגו מתיישבי גוש קטיף באחריות ובאיפוק במטרה למנוע מלחמת אחים". רשויות החוק לעומת זאת, שניצן ריכז את פעולתן, התייחסו אל המחאה ההיא כאל איום על הדמוקרטיה, כמעט ניסיון הפיכה. מסמכים, תמלילי דיונים ועדויות שהובאו לפני בג"ץ מלמדים כיצד התגייסו כל מערכות החוק, כדי להפלות לרעה בכוונת מכוון, את העקורים ואת מתנגדי ההתנתקות. נציגי הפרקליטות, כך התברר לימים, שיכנעו בקושי את חברי ועדת החוקה של הכנסת לאשר את המדיניות ולשמור על חשאיותה. האפליה היתה כה חמורה, עד שאנשי הסניגוריה הציבורית התקוממו נגדה בחריפות. לעיתים נעלמו מבתיהם בפתאומיות אנשים שנעצרו, אוטובוסים עם מפגינים הורדו מהכביש. כתבי אישום הוגשו על דברים של מה בכך: שלטים או חולצות כתומות. צעירים רבים שספגו אישומים הפכו למעוכבי גיוס.

ענבל רובינשטיין, שעמדה אז בראש הסניגוריה הציבורית, כתבה מסמך נוקב על מדיניות מעצרי קטינים. היא תיארה מציאות שבה הרשויות נוקטות מדיניות של "יד קלה על ההדק", ויוצרות "דינים חדשים לצורך ההתנתקות... עושות שימוש בנאשמים כדי להרתיע אחרים... ואוכפים סלקטיבית את החוק לפי השתייכות פוליטית...". האגודה לזכויות האזרח דיברה על "דמוניזציה של תופעות ואנשים... מי שחובש כיפה הוא מייד מסוכן ומי שמתנגד להתנתקות - דבריו מסוכנים באופן אינהרנטי".

המדיניות המפלה לא הבדילה בין קטינים לבוגרים. סגנית הסניגוריה הציבורית התלוננה ש"כתבי האישום נראים כמעט אותו דבר ורק שם הנאשם משתנה". גם הפרופ' בועז סנג'רו, מומחה למשפט פלילי וקרימינולוגיה, מצא שהאפליה היתה מכוונת: "רשויות אכיפת החוק טעו בהתייחסות לתופעה רחבת המימדים של מחאה בלתי אלימה כאל תופעה של מרד אלים...". בג"ץ, מצידו, אישר את חוק החנינה למתנגדי ההתנגדות למרות היותו "בלתי שוויוני".

במבט לאחור - ומנקודת מבטי גם בזמן אמת - המפגינים הצילו מעט מכבודה של המדינה. הם מחו נגד תוכנית איומה ונוראה, בלתי מוסרית, אנטי ציונית ומסוכנת מבחינה ביטחונית. הם היו כאורות מנצנצים בעלטה גדולה, והצילו גם מעט מכבודה של הדמוקרטיה הישראלית, שנרמס באותם ימים על ידי מערכת דרקונית, שאת פעולותיה ריכז ניצן. ספק רב אם דווקא הוא ראוי לעמוד החל מהיום בראש מערכת התביעה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר