"כאוס טהור בעימות": זו הייתה הכותרת הראשית של רשת החדשות האמריקנית CNN בתום העימות הראשון בין הנשיא דונלד טראמפ למועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ו ביידן, שהתקיים הלילה (רביעי) בקליבלנד, אוהיו, כחודש לפני הבחירות.
צילום: רויטרס
לא בכל יום אפשר לשמוע בפריים טיים את שני המועמדים יורדים לרמה נמוכה, שכללה משפטים כמו "שתוק", "אתה שקרן" ו"אתה ליצן". בניגוד לפרשנים באולפנים, אלו בדיוק הרגעים להם הצופים בבית חיכו. לאחר חודשים של עצרות וירטואליות, נאומים חסרי מעוף, האשמות חסרות עניין על תזמון מינוי שופט לבית המשפט העליון וכמה מיסים שילם כל מועמד, סוף סוף הצופים בבית הצליחו לראות עימות נשיאות שהוא כמו ארוחת ערב משפחתית דרמטית במיוחד, שבה הכל יוצא החוצה.
זה היה עימות חלש עבור ביידן. הוא לא הצליח להציג את עצמו כמועמד בעל אג'נדה שעומדת בפני עצמה. במקום להיות פרו-אקטיבי, הוא היה ריאקטיבי. פעם אחר פעם אחר פעם, הוא נשמע כמו תקליט שובר כאשר תקף את טראמפ על מחדליו, לכאורה, בענייני הקורונה. הטעות הקשה ביותר שלו הייתה כשסירב לדבר מהלב ולדבר לעם האמריקני, למעט פעם אחת, כאשר דיבר על בנו האנטר שהיה מכור לסמים ושהצליח להיגמל ולקחת את עצמו בידיים. ולו לרגע אחר, סביר שהרגע הזה הפך אותו לדמות אהודה מאוד בסלונים של מצביעים באמריקה.
בשאר העימות, המועמד הדמוקרטי רק הגיב והגיב, ולא יזם. גם כאשר טראמפ תקף אותו וביקש ממנו להציג את חזונו לבית המשפט העליון ולפחות להזכיר את השופטים שירצה למנות, ביידן היה במגננה. אם יש בוחר אחד שהבין למה ביידן רץ לנשיאות, שיקום עכשיו ויסביר, כי גם הפרשנים הטובים ביותר עדיין לא הבינו מה מניע אותו. איזה חזון יש לו, ואיזה להט להיבחר יש לו? ביידן יכול להתנחם בכך שלפחות עמד על אותה במה עם האיש החזק בעולם, ולא נפל למלכודת של טראמפ, שמנסה מזה כמה חודשים לתאר אותו כאדם מנותק שהגיל משבש את הלך המחשבה שלו.
למרות כל הנאמר, אין ספק כי המנצח של העימות היה הנשיא טראמפ, שנהנה מההפקר. כבר מהרגע הראשון, הוא שכח את הכללים (או שהוא בכלל לא ניסה לזכור אותם) והפך את העימות לארוחה משפחתית שבה כולם מתווכחים עם כולם. בשלב מסוים הוא אף הודה בכך בפה מלא ואמר: "העימות הזה הוא ביני לבין כריס וולאס (המנחה)".
בראש ובראשונה, מטרתו של טראמפ הייתה לשדר עוצמה ולהשכיח את מחדל הקורונה, שהביא ליותר מ-200 אלף מתים מהנגיף בארצות הברית. במדד הזה הוא הצליח להכניס את הכדור לרשת. ביידן, לעומת זאת, שידר חולשה לאורך כל הערב, בייחוד כאשר נשאל אם יחכה לספירה הרשמית של הקולות עד להכרזת ניצחון. במקום להגיד משהו משכנע שיבהיר שהוא בא לקרב ושהוא לא מתכוון לתת לאף אחד לנצח אותו, הוא התברבר למשך דקה שלמה על כך שצריך להיות ממלכתיים ואחראיים.
לביידן היו אינספור הזדמנויות לצייר חזון לאמריקה, לדבר על הבן שלו שמת מסרטן, לספר סיפור שייחרט בלב הבוחרים, אך במקום זאת הוא דיבר שוב ושוב בטון מונוטוני על כך שטראמפ מסוכן לאמריקה. כאילו אמריקה לא מכירה את הנשיא שלה ומסוגלת לעצב לעצמה את דעתה.
הבוחרים שצפו בעימות קיבלו את מבוקשם: הופעה. בניגוד להילרי קלינטון, המועמדת הדמוקרטית שנתפסה כקרה ומנותקת ושהפסידה לטראמפ בבחירות הקודמות, לפחות ביידן החזיר אגרופים לנשיא והשתמש בשפה משלו, גם אם איבד בדרך את הממלכתיות. אלא ששם זה נגמר. הוא התעסק בטפל, בלי חזון, בלי רעיונות ובלי אנרגיה.
הזעזוע שנרשם באולפנים מהעימות הנשיאותי הבלתי-נשיאותי בעליל יישאר באולפנים. בעיירות הפועלים קשיי היום של פנסילבניה ואוהיו, הבוחרים דווקא אהבו את האותנטיות שראו על המרקע. סביר שיותר התחברו לנחישות של טראמפ מאשר לשעמום של ביידן, אבל הוא לפחות הצליח לשרוד, ואם הוא ירצה לצבור תנופה הוא יצטרך להתעלות על עצמו בשני העימותים הבאים. מצד שני, ייתכן שהוא מלכתחילה מעדיף לתת למגמות הנוכחיות לפעול לטובתו כפי שעשו עד עכשיו, מתוקף היותו לא-טראמפ. אבל זו גישה בעייתית שלא עבדה לקלינטון, ולמעשה מפקירה את השטח לטראמפ.
קשה להאמין שמישהו עבר צד בגלל העימות, בין היתר כי השנה הבוחרים כמעט כולם כבר יודעים למי שיצביעו (לפחות כך בסקרים). אבל כעת יש לשני המועמדים הזדמנות לסחוט נקודות מהעימות הזה: טראמפ חייב להראות שהוא הצליח לחשוף את המועמד הדמוקרטי כמישהו ללא אג'נדה שרץ כמעין בובה ללא כיוון. ביידן חייב להציג את העימות כניצחון שבו הראה שהוא אלטרנטיבה שיודעת להחזיר השמצה, לחרוש את אמריקה ולהציג את החזון שלו. טראמפ חייב לקחת את העימות הזה כהוכחה לכך שהוא שוב האיש הכי חזק בשכונה, האיש המתאים ביותר לעמוד בעולם מול אויביה של אמריקה ושהוא לא עושה חשבון לאף אחד. בפרברים של פילדלפיה, בחוות של איווה, ובמפעלים של מישיגן מעריכים את זה.
מי שחושב שטראמפ נפגע מהעימות הזה, שיחשוב שוב. כמו שב-2016 אנשים היו בטוחים שטראמפ עושה נזק לעצמו כאשר תיאר את מצבה העגום של החברה האמריקנית, גם עכשיו אנשים אוהבים את היכולת שלו לדבר ללא פילטר. דווקא התמונה הקודרת שהוא מצייר מצליחה שוב ושוב להתפרש כתקווה והשראה בקרב בוחרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו