במאי ,2017שלושה ימים אחרי שנכנס לתפקידו כשגריר ארה"ב, קיבל דיוויד פרידמן טלפון. על הקו היה נציג של מחלקת המדינה האמריקנית, שהסביר כי פרידמן אינו רשאי להשתתף בטקס לציון 50 שנה לאיחוד ירושלים - טקס במעמד ראש הממשלה נתניהו ונשיא המדינה ריבלין, ליד חומות העיר העתיקה.
"מדוע איני רשאי?" שאל השגריר הטרי. "משום שזה הנוהג - שום שגריר אמריקני לא השתתף מעולם בטקסים האלה. זה מרגיז את הפלשתינים", השיב הפקיד מוושינגטון.
פרידמן התרעם. "כשירושלים אוחדה, לאבא שלי ירדו דמעות מהעיניים. מאז העיר רק משגשגת והפכה למוקד עבור שלוש הדתות, והכותל המערבי הפך ממזבלה לאתר דתי מקודש. מה הבעיה שאשתתף בטקס?!". הדובר הממסדי לא ויתר: "זה הנוהג".
השגריר הטרי לא בדיוק אהב את התשובה. "תרשום מספר טלפון", אמר לאיש על הקו. הוושינגטוני רשם את המספר, ואז שאל, "ושל מי המספר הזה?". "זה המספר האישי של הנשיא טראמפ", השיב פרידמן, "תתקשר אליו. אם הוא יגיד לי לא ללכת - לא אלך". לתשובה הזו לבחור שעל הקו כמובן לא היה מענה, והשאר היסטוריה.
הסיפור הבלתי שגרתי הזה הוא סיפורו של ממשל טראמפ, ולא רק בגלל היחס לישראל. המאפיין הראשון והיסודי של טראמפ וממשלו היה היותם חוץ-מערכתיים, אאוטסיידרים, לא-פוליטיקאים, שהגיעו לנהל את המערכת הפוליטית החשובה בעולם. ככאלה, הם לא חשו מחויבים ל"מנהגים", לתקשורת או לתקינות הפוליטית. במקום זאת, הם היו משוחררים לבחון מן היסוד - ואם צריך, לפרק - את מה שמקובל, את ה"קומון וויזדום" ואת ה"אמיתות", שבהקשר הישראלי רבות מהן היו שקר אחד גדול.
מנקודת המוצא הזו - שעושה מה שנכון, מציאותי והגיוני, ולא מוטה בגלל פוליטיקה ישנה ומקובעת - נולדו ארבע שנים של שיכרון חושים עבור ישראל. למשל, אם סוריה שלטה בגולן רק 19שנה, תקפה ממנו את ישראל פעמיים, עומדת לטבוח באזרחיו ומאפשרת לאיראן להתבסס בו - איזו סיבה שבעולם יש למנוע מישראל, ששולטת בו 50שנה, שהיא בעלת ברית של ארה"ב נגד איראן ושתגן על הדרוזים, את ההכרה בריבונותה עליו? זו לא פוליטיקה. זה השכל הישר, והוא שהוביל לשרשרת הצעדים הבלתי נתפסים שעשה טראמפ לטובת ישראל בארבע השנים האחרונות.
המבט הרענן הזה ההתברר לא רק כפרו-ישראלי אלא גם כפרו-מזרחתיכוני. ההכרה בירושלים, הלגיטימציה להתיישבות, הפרכת שקר "הפליטים הפלשתינים", הנחישות המטורפת מול איראן ועוד ועוד - לא דחפו את האזור למלחמה, כפי שחושבים הפוליטיקאים המקצועיים והמומחים כבר עשרות שנים, אלא הביאו את השלום.
אז נכון שטראמפ גמר רע, ואין דרך להצדיק את שלהוב היצרים שהוביל לפני שבועיים בקפיטול. אבל ממרחק הזמן, הכל ייראה אחרת. ההישגים שהביא, בפרט בנוגע אלינו אבל לא רק, חרותים בדפי ההיסטוריה. אמנם, גם בארץ יש מי שמנסים בימים אלה למחוק את מורשת טראמפ, ולהשכיח את מה שעשה למען ישראל; מדובר, אגב, באותם פרשנים שהסבירו בלהט שטראמפ בכלל "יתהפך" על ישראל.
ובכן, האמת העובדתית היא שטראמפ היה עבורנו, בפער עצום, הנשיא האוהד ביותר בהיסטוריה וספק אם אי פעם מישהו יתקרב לדרגתו. על כך, אדוני הנשיא, למרות מאמציהם של התועמלנים מהנדסי התודעה, העם היהודי לעולם יכיר לך תודה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו