יום חגה של אמריקה

מאז עלה השחר על האומה האמריקנית, היה טקס השבעתו של הנשיא אירוע מעצב, שמעל לכל סימל את תמצית הווייתה כישות דמוקרטית, שהעברת השרביט בין קודקודיה מתבצעת באורח חגיגי, הרווי סמלים של אחדות, לגיטימציה והמשכיות. 

ביטוי מובהק לאופיו המלכד ושובר המחיצות של האירוע, שהפך לאחד מסממניו המובהקים ביותר, הושק ב־1837 ונמשך עד תחילת המאה ה־20, היה מסע הכרכרה המשותף של הנשיא היוצא והנכנס בדרכם לבניין הקפיטול (שהומר מאוחר יותר בנסיעה משותפת במכונית). 

ביטוי משלים למהותו הקונצנזואלית וההרמונית של הליך חילופי הגברי בבית הלבן, שנועד לצקת את השונות וההבדלים אל תוך תבנית מאחדת ומצרפת, שבמרכזה נאמנותם של הנשיא היוצא והנכנס לכללי המשחק הדמוקרטיים, התרחש בדרך כלל עם תום טקס ההשבעה. זאת, כאשר הנשיא הטרי נהג בארבעת העשורים האחרונים ללוות את קודמו בדרכו אל מנחת המסוקים ואל הנחיתה אל עולם חדש, עולם הלשעבר.

בעוד בעבר הרחוק נהג הנשיא היוצא, ברוח האחדות הלאומית, להזמין את יורשו לסעודת צהריים חגיגית בבית הלבן לאחר סיומו של טקס ההשבעה, בעשורים האחרונים השתרשה מסורת שיתופית חדשה, שלפיה מקדם הנשיא הפורש את פניו של יורשו באיגרת חגיגית ונדיבה, שכולה ברכות ואיחולים לדרך צלחה, הממתינה לו במשרד הסגלגל.

החלטה לא מפתיעה

היום, בעת השבעתו של הנשיא ה־46 ג'ו ביידן, שונים יהיו פני הדברים. על רקע סירובו של הנשיא היוצא טראמפ להשלים עם הפסדו, ולנוכח מאבקו להפוך את הקערה על פיה, אין זה מפתיע שהחליט לא רק שלא לברך את ביידן על ניצחונו, אלא אף להחרים את טקס ההשבעה ולעזוב את הבית הלבן שעות מעטות לפני ירידת המסך על תקופת כהונתו. 

בצעד זה הצטרף טראמפ לשלושה נשיאים בלבד, שבמאה ה־19 בחרו להיעדר מיום חגה של האומה האמריקנית. 

היו אלה ג'ון אדאמס ב־1801 ובנו ג'ון קווינסי אדאמס ב־1829, וכן אנדרו ג'ונסון ב־1869, שעל רקע יריבויות עם יורשיהם בחרו שלא ליטול חלק בטקס. ואולם בה בשעה שבתקופתם של הנשיאים ממשפחת אדאמס טרם נצרבה בתודעה הלאומית משמעותה וחשיבותה של הפגנת האחדות הלאומית ביום העברת כתר השלטון, היום - בחלוף כ־150 שנים, שבמהלכן לא נשברה מסורת זו - יש לסטיית תקן זו משמעות מיוחדת, שכן המהלך ההפגנתי עלול להגביר עוד יותר את השסע הפוליטי והאידאולוגי הקיים בין המחנות היריבים. 

עם זאת, לצד מהלך מתריס זה, יש להדגיש גם את הצד השני של המטבע, שחשיבותו בימים אלה של קיטוב ופיצול היא מופלגת. מדובר בכמה מתומכיו הנאמנים והמובהקים של טראמפ, ובראשם סגן הנשיא מייק פנס, הסנאטור מדרום קרוליינה לינדזי גרהאם ושני הסנאטורים מטקסס, טד קרוז וג'ון קורנין, שבניגוד לנשיאם, החליטו להגיע לטקס ההשבעה ובכך הם עתידים להעניק לו את הנופך הדו־מפלגתי המסורתי, שאמריקה משוועת לו כל כך בימים אלה. 

העובדה שקרוז נמנה עם חברי הסנאט שערערו על הכרעת חבר האלקטורים, ולמרות זאת השלים בסופו של דבר עם דין הבוחר והעדיף לפסוע בנתיב ממלכתי ולא כיתתי, היא הוכחה לכך שלא אפסה עדיין התקווה שהמערכת הפוליטית האמריקנית תעשה פניית פרסה ותשוב לעידן של התנהלות עניינית, פרגמטית ומעשית, שתאפשר הסכמה לאומית רחבה בשורה של סוגיות דוחקות. 

למרות סממני הממלכתיות שנשזרו לתוך טקס ההשבעה הערב שעון ישראל, רובץ ענן עגמומיות על יומו הגדול של הנשיא הנכנס. לא זו בלבד שמגיפת הקורונה צמצמה עד למינימום את מספר המשתתפים בטקס ההכתרה ואת היקף האירועים המלווים אותו, אלא שהמשבר הנוכחי הפך את וושינגטון לעיר במצור, ולא לבירה שלבשה את מיטב מחלצותיה ביומה הגדול.

יש לקוות שמחזות אלה של כוחות צבא ומשטרה המקיפים את העיר, הרחוקים שנות אור מן המסורת הססגונית והעליזה של חגיגות ומסיבות המלוות את חילופי המשמרות בבית הלבן, ישקעו עד מהרה לשולי הזירה, ולא ילוו את הנשיא הטרי כצל קודר בראשית תקופת כהונתו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו