אחד מהצדדים היותר מעניינים בהסדרים שייוולדו בעקבות המלחמה הוא מעורבותן של מדינות ערב המתונות בהן.

לא רק בשל הצורך הממשי של שיתוף כוחות אזוריים בפתרונות ובשיקום, אלא כי זו בעצם המשמעות האמיתית של ההסדרים האזוריים. מהסכמי השלום עם מצרים וירדן, דרך הסכמי אברהם שצירפו למעגל השלום את איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, וכלה בהסכם הנורמליזציה הצפוי להיחתם עם ערב הסעודית במהלך 2025. למעשה, המעורבות הזו של מדינות ערב המתונות סוללת את הדרך להסכם עם סעודיה.

והרי החדשות: המגעים עם מדינות המפרץ, איחוד האמירויות, בחריין וסעודיה שהחלו בחורף שעבר מואצים כעת, גם לקראת מה שנראה כשלבי סיום הלחימה, והם נמצאים בשלבים מעשיים מאוד. גורמים בכירים מישראל, מהמפרץ ומוושינגטון מאשרים כי מגעים מתקיימים באמצעות שיחות חשאיות שאותן מנהלים מצידנו בעיקר ראש המוסד דדי ברנע, השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, והם עוסקים במעורבות עמוקה של מדינות ערביות בהסדרים הצפויים.

נזכיר: מדינות ערב היו מעורבות, באישור ישראל, בסיוע הומניטרי לרצועת עזה זמן קצר לאחר תחילת הלחימה שם. שליטי האמירויות היו מאלה שגינו את מתקפת חמאס ב־7.10.

בהמשך הביעה איחוד האמירויות נכונות להשתתף בכוח בינלאומי זמני בעזה שיבטיח את חלוקת הסיוע ההומניטרי ויסייע בביסוס יציבות. זו לא עמדה ברורה מאליה, שכן באמירויות, כמו ביתר מדינות המפרץ המתונות, ישנה ביקורת חריפה על הפלשתינים, ולמעט אמירות תמיכה כלליות, הן מסתייגות מאוד גם מהרשות הפלשתינית. וכך האמירויות הציבה תנאי למעורבותה בהחלת רפורמות מהותיות ברשות הפלשתינית, שאותה בכיר אמירותי הגדיר באוזניי כ"רשות מושחתת וחסרת יעילות באופן קיצוני".

שלושת הנושאים

לפי פרסומים שונים, בכירים ישראלים ובהם השר דרמר וראש המוסד נפגשו עם בכירים באמירויות בבחריין ובמצרים. אנו יודעים לספר כי במפגשים הללו נידונו שלושה נושאים: מעורבות במנגנון חלוקת הסיוע ההומניטרי המגיע לרצועה וכיום נשדד ברובו בידי אנשי חמאס. עזה ביום שאחרי, הקמת כוח בינלאומי וערבי שיפקח על השיקום וההקמה מחדש של רשויות פלשתיניות אזרחיות מתפקדות ברצועת עזה כדי למנוע שליטה מחדש של חמאס. הנושא השלישי הוא לבנון, מעורבות בכוח בינלאומי וערבי שישהה ברצועת ביטחון בדרום לבנון ותפקידו למנוע חזרת חיזבאללה והאיום על צפונה של ישראל.

ממשלת לבנון רוצה שירדן ומצרים יהיו מעורבות, ישראל מסתייגת בעיקר מהחשש שהחיילים בשטח לא יבצעו את תפקידם ואולי אף יסייעו לחיזבאללה. צירוף של כוחות אמירותיים, ולפי המקורות שלי גם בחרייניים וסעודיים, לכוח שיונהג בידי צבא ארצות הברית הוא הפתרון הנמצא על השולחן וישראל לא שוללת אותו. החשש הוא שאם וכאשר ישראל תצטרך לפעול נגד הפרות של חיזבאללה, כוח כזה עלול להיות מכשול.

בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות בארה"ב החייתה מחדש את בניית המארג האסטרטגי המזרח־תיכוני שישראל מובילה בו אל מול איראן ושלוחותיה, האויב האמיתי גם של מדינות המפרץ.