האחוז החוסם: המועמדים השוליים יכריעו את המרוץ לבית הלבן?

ככל שמתקרב 5 בנובמבר כך המרוץ לבית הלבן נראה צמוד יותר ויותר, וברוב הסקרים מהימים האחרונים דונלד טראמפ וקמלה האריס נמצאים בשוויון מוחלט, או שלאחד הצדדים יש יתרון שנמצא עמוק בטווח הטעות הסטטיסטית.

בנסיבות האלה אפשר בקלות לשכוח שבמרוץ נמצאים עוד מועמדים, שאמנם זוכים כל אחד ל־1% תמיכה לכל היותר - אבל דווקא הם יכולים להכריע את הכף. ואין מי שיודע זאת טוב יותר מאשר הקמפיינים של האריס וטראמפ עצמם.

מדובר במועמדת מפלגת הירוקים ג'יל סטיין, שתופיע בטפסים ב־45 מדינות; במועמד המפלגה הליברטריאנית צ'ייס אוליבר, הרשום בכולן ובוושינגטון הבירה; ובמועמד העצמאי פרופ' קורנל ווסט, שרשום ב־38 מדינות. כמו כן, בחלק מהמדינות עדיין יופיע השם רוברט קנדי ג'וניור, שאמנם פרש מהמרוץ והעביר את תמיכתו לטראמפ, אבל עדיין יכול לגרוף קולות כ"מועמד רפאים". וכדי לסבך את העניינים עוד יותר - זכרו את השם רנדל טרי, שרשום ב־12 מדינות.

איש מהמועמדים אינו עובר את רף האחוז האחד ברמה הארצית, אבל משום שהבחירות בארה"ב אינן מוכרעות למעשה בשבע מדינות המפתח, ההישגים של המועמדים הקיקיוניים עלולים להטות את המרוץ הרבה מעבר למשקלם - והפעם יש גם נסיבות מיוחדות. קחו, למשל, את סטיין. הפוליטיקאית היהודייה, שגדלה בבית רפורמי, התמודדה גם ב־2016 וגרפה בפנסילבניה, בוויסקונסין ובמישיגן יותר קולות מאשר אלו שבגללם הפסידה הילארי קלינטון לטראמפ. בפנסילבניה, למשל, גרפה סטיין 49,941 קולות (קלינטון הפסידה לטראמפ ב־44,292); בוויסקונסין קיבלה 31,072 קולות (ההפרש לרעת קלינטון היה 22,748); ובמישיגן זכתה סטיין ב־51,364 קולות, שעה שלקלינטון חסרו 10,705 קולות כדי לצבוע בכחול את "מדינת האגמים הגדולים".

מועמד הרפאים

גם הפעם שלוש המדינות האלה קריטיות לניצחון של האריס, וגם הפעם סטיין (74) תוקפת את המפלגה הדמוקרטית מהאגף השמאלי־קיצוני. המועמדת, שנעצרה בהפגנה פרו־פלשתינית באפריל, האשימה את ממשל ביידן בסיוע פעיל ל"רצח עם בעזה", וזוכה לתמיכה בקרב קבוצות שהאריס היתה רוצה לראות אצלה: צעירים שמתנגדים לסיוע האמריקני לישראל, תומכי הסנאטור ברני סנדרס, ומצביעים ערבים־אמריקנים ומוסלמים, במיוחד במישיגן, שבה גרים 300 אלף אמריקנים ממוצא מזרח־תיכוני או צפון־אפריקני.

במדינה פועל הקמפיין "נטשו את האריס", ומי שעומד בראשו, חסן עבד א־סלאם, אמר החודש בעצרת בדירבורן: "המטרה היא להעניש את האריס". א־סאלם וחבריו תומכים בסטיין ולכן הדמוקרטים הוציאו הון על פרסום במישיגן, כדי להזכיר לדמוקרטים המקומיים כי ההצבעה לסטיין למעשה העניקה את המדינה לטראמפ ב־2016.

דרך אגב, הקמפיין של סטיין יכול למצוא אוזן קשבת במחוזות השמאל הרדיקלי הרבה מעבר למישיגן. מספר שתיים שלה הוא פרופ' באץ' וייר מאוניברסיטת קליפורניה שבסנטה ברברה. האיש, חוקר של היסטוריה אסלאמית ואפריקנית, כינה את האריס "הפנים השחורות של העליונות הלבנה", את ברק אובמה "עבד שחור", ובמלאת שנה לטבח 7 באוקטובר פרסם סרטון שבו השווה את הטבח שביצע חמאס למרד של העבדים השחורים באמריקה ב־1831.

בחזרה למישיגן. הדמוקרטים במדינת המפתח, שמעניקה 15 אלקטורים, יכולים למצוא נחמה בכך שרוברט קנדי ג'וניור הודיע על תמיכתו בטראמפ, אבל איחר את המועד האחרון להסרת שמו מהטפסים. המשמעות: מועמד הרפאים עשוי לגנוב קולות מהמועמד הרפובליקני. בה בעת, במישיגן רשומים שני מועמדים נוספים שיכולים לגזול קולות מהאריס: פרופ' ווסט ורנדל טרי, שמתנגד להפסקות היריון וטוען כי "האריס משתפת פעולה במאמץ לחסל עוברים שחורים".

טורפים את הקלפים

גם ביתר מדינות המפתח המועמדים הקיקיוניים יכולים לטרוף את הקלפים. קחו, למשל, את פנסילבניה, אולי החשובה מכל מדינות המפתח, שמעניקה 19 אלקטורים. שני הקמפיינים משקיעים בה הון תועפות בפרסומים, ושני המועמדים הספיקו לבקר בה עשרות פעמים. כאן סטיין וצ'ייס אוליבר הליברטריאני זוכים ב־3%-1% - המון קולות במרוץ צמוד כל כך.

בצפון קרוליינה איש השמאל ושותפו של הסנאטור סנדרס, פרופ' קורנל ווסט, זוכה לאהדה מסוימת בחוגים הפרוגרסיביים. בנבדה אוליבר הוא המועמד השלישי היחיד הרשום, ומשום שמדובר במדינה קטנה הקולות שיגרוף יכולים להטות את המרוץ.

בוויסקונסין יש בכלל חגיגה של דמוקרטיה: בעלי זכות הבחירה יוכלו לבחור בין סטיין, ווסט, טרי, אוליבר והמועמד לשעבר קנדי ג'וניור. במילים אחרות, חגיגה של קולות שלא יביאו את המועמדים הנתמכים לשום מקום, אבל בתסריט מסוים בהחלט יכולים לקבוע מי יחליף - או תחליף - את ג'ו ביידן בבית הלבן.