המרוץ לבית הלבן עובר בבית המשפט העליון: האם טראמפ יוכל להתמודד בבחירות?

הרחק משדה הקרב ברצועת עזה וממוקד הקשב של הציבור הישראלי עתידה להתחולל היום דרמה חוקתית, פוליטית ואולי גם מעצבת בהיכלו של בית המשפט העליון הפדרלי של ארה"ב.

השופטים ידונו בערעור שהגיש הנשיא לשעבר והמתמודד בהווה דונלד טראמפ על החלטתו של בית המשפט העליון במדינת קולורדו לפסול את מועמדותו על רקע מעורבותו באירועים האלימים של 6 בינואר 2021, שנועדו למנוע את אשרור בחירתו של ג'ו ביידן לנשיא.

סוגיית כשרותו של טראמפ לכהן שוב במשרה הרמה אינה מוגבלת לקולורדו. בעקבות החלטה זו צצו כפטריות אחרי הגשם מדינות נוספות (דוגמת מיין), שאף הן החלו בהליך שנועד למנוע מטראמפ להתמודד בהן וכך גם למנוע ממנו את האפשרות ללקט קולות רפובליקניים נוספים בדרך לזכייה בכרטיס המועמדות (ואולי גם במפתח לבית הלבן).

החלטת בית המשפט העליון חורגת, אפוא, בחשיבותה ובהשלכותיה הפוטנציאליות מההקשר של קולורדו, ובאופן תיאורטי יכולה להכריע, כבר היום ובאבחה אחת, את המרוץ לבית הלבן.

מסע בזמן

העוגן המשפטי לדיון היום הוא התיקון ה-14 לחוקה האמריקנית. הוא הועבר בשנת 1868, ובתום המאה ה-19 נמוג אל תהום הנשייה - עד שקיבל חיים חדשים עם הניסיון של תומכי טראמפ לסכל את תוצאות הבחירות לנשיאות שנערכו בנובמבר 2020 באמצעות ההסתערות על גבעת הקפיטול.

במרכזו של הדיון יעמוד סעיף 3 של התיקון ה-14, שגובש בעקבות מלחמת האזרחים ועל רקע החשש שממלאי תפקידים ציבוריים יסרבו להשלים עם ביטול העבדות, וינסו ליצור כיסי התנגדות לעצם הלגיטימיות של הממשל הפדרלי. לאור זאת הגדיר התיקון כל ניסיון לערער על תוצאות המלחמה כ"התקוממות", שיש בה כדי למנוע מאנשי ציבור ומפקידי ממשל להמשיך בפעילותם במרחב הפוליטי. הנשיא עצמו, אגב, לא הוזכר ישירות בתיקון (וזה אחד מטיעוני הצוות המשפטי של טראמפ).

מאז, זרמו מים רבים בנהר הפוטומק, והיום תעלה השאלה אם פעולות טראמפ בשלהי כהונתו, כאשר מחליפו כבר נבחר אך טרם הושבע - לרבות עידוד מתלהם לפרוץ לקפיטול - היו בגדר התקוממות.

לכאורה, לא קיים ספק שטראמפ לא חסך במאמצים, והשתמש במגוון של דרכים כדי לשבש את תוצאות הבחירות ולהשאיר בידיו את שרביט הנשיאות. על כך הוא אכן עומד, או יועמד, לדין בפני ערכאות שונות בשורה ארוכה של נושאים. יחד עם זאת, אין להתעלם מהארומה הפוליטית העזה הנודפת מן הפרשה: ההכרעה היום לבטח תעוגן בעיקרה בטיעונים משפטיים מובהקים, אבל ברקע הדברים נמצא פיל רפובליקני ענק.

חותמת גומי?

תזכורת: בית המשפט העליון של ארה"ב נהנה כיום מרוב שמרני מוצק של שישה שופטים (חלקם אולטרה־שמרנים) לעומת שלושה שופטים ליברלים.

כמו כן, שלושה מבין חברי הבלוק השמרני (גורסוץ', קבאנו ובארט) התמנו בתקופת כהונתו של טראמפ ובתמיכתו הנחרצת. ואם לא די בכך, לא פחות מארבעה שופטים שמרנים, העתידים ליטול היום חלק בדיון (תומאס, רוברטס, קבאנו ובארט), השתתפו בדרכים שונות בהליך, שהתנהל בעליון בראשית 2001: השופטים העניקו אז את הנשיאות על מגש של כסף לג'ורג' בוש הבן בכך שמנעו ספירה חוזרת של הקולות בפלורידה (תומאס אף נמנה עם צוות השופטים בדיון, והיה בין המתנגדים לספירה).

עם זאת, לא כל חברי האגף השמרני בבית המשפט מהווים חותמת גומי אוטומטית בכל הכרעה המשקפת את העדפות המחנה הרפובליקני. עובדה: הרוב השמרני כבר פסק נגד טראמפ בכמה סוגיות (גם אם טכניות בעיקרן), שהיו קשורות לבחירות 2020 ולתוצאותיהן.

מנגד, ההרכב הנוכחי של הבית כבר ביטל בפועל את הזכות החוקתית להפלות, הרחיב את הזכות לשאת נשק אישי ופסל יוזמות להעדפה מתקנת של מיעוטים כקריטריון לקבלה למכללות.

לאור זאת, ובהתחשב בעובדה שכמו בשנת 2001 מדובר בהחלטה גורלית לגבי המועמד לאייש את החדר הסגלגל, אפשר להעריך בזהירות גדולה שרוב השופטים יחפשו כל מוצא אפשרי, ובלבד שלא תיחסם הרמטית דרכו של טראמפ לעבר היעד הנכסף: זכייה במועמדות הרפובליקנים לנשיאות.

לכן, גם אם ההחלטה תהיה רוויית טרמינולוגיה משפטית, היא עשויה לשקף את אמונות היסוד האידיאולוגיות, הרווחות בקרבם ובקרב הימין האמריקני, כמו גם את שאיפתם שהמאבק על קודקוד הפירמידה השלטונית יוכרע בקלפי על ידי "העם הבוחר" ולא על ידי הרשות השיפוטית.

מפץ פוליטי-משפטי

תהיה אשר תהיה - ההכרעה תשמש הוכחה נוספת לנכונותה של הערכאה השיפוטית העליונה בארה"ב לדון ולהחליט בסוגיות בעלות היבטים פוליטיים נפיצים ועתירי חשיבות, כפי שאירע גם בשלהי פרשת ווטרגייט: החלטתה לתבוע מהנשיא דאז ניקסון להעביר לה את סרטי ההקלטה המפלילים שלו חרצה בפועל את גורלו הפוליטי. היתה זו עדות חותכת ליכולתו של בית המשפט להפקיע מידי ראש הרשות המבצעת את הגדרת הסבירות ואת מרחב שיקול הדעת הנשיאותי.

במאה ה-20 הופעל סעיף 3 לתיקון ה-14 לחוקה רק פעם אחת: ב-1919 הוא הביא לפסילתו הזמנית של המועמד ויקטור ברגר מלכהן בבית הנבחרים של ויסקונסין. בעוד שעות אחדות נדע איזו השפעה, אם בכלל, תהיה להכרעה על בסיס הסעיף, וכיצד תשתלב בשיח הציבורי המקוטב מתמיד באמריקה.