לאחר תחקיר בן עשרה שבועות, עיתון הניו יורק טיימס פרסם אתמול (שישי), כתבת ענק שחוזרת ל-7 באוקטובר ומתמקדת באירועים המזוויעים שהתרחשו בקיבוץ בארי. התחקיר מבוסס על ראיונות עם עשרות ניצולים ועדים וכן על סרטונים, הודעות טקסט והקלטות של שיחות טלפון, וחושף את הסיוט שנמשך מיד לאחר עלות השחר ועד הלילה. לתוך היום שלמחרת.
אחד הסיפורים המצמררים שהתרחשו בטבח בקיבוץ בארי, היה האירוע בו הוחזקו 14 בני ערובה בביתו של פסי כהן, תושב הקיבוץ. "טנק בודד בדיוק הגיע", נכתב, "ובביתו של פסי כהן, שם הוחזקו 14 בני הערובה, התפתח מצב מורכב".
"כדי להאט את התקדמות החיילים, החוטפים אילצו כמחצית מבני הערובה לצאת לחצר האחורית של משפחת כהן. הם הציבו את בני הערובה בין הכוחות לבית, לדברי גב' דגן וגב' פורת. בציפייה לאש צולבת, נשכבו הדגנים ליד קיר הבית, גב' דגן מערסלת את בעלה מאחור. בסביבות השעה 16:00, צוות ימ"מ של המשטרה והחמושים החלו בחילופי אש, שתי הנשים נזכרו. בני הערובה בחצר האחורית נלכדו באמצע".
"מפקד בכח חמאס, שהסתתר במטבח, החל להוריד את בגדיו. כמעט עירום, הוא החזיק את גב' פורת והוליך אותה החוצה מהבית, לעבר צוות הימ"מ, מה שגרם לשוטרים להפסיק לירות. לוחם החמאס נכנע, וגב' פורת הייתה המגן האנושי שלו. לאחר שהשניים הגיעו בשלום למשטרה, הירי נמשך, לסירוגין, במשך יותר משעה. במהלך רגיעה נוספת פקחה גב' דגן את עיניה לראות לפחות שני בני ערובה וחוטף שנהרג בירי. לא ברור מי הרג אותם, אמרה".
"כשהחשיכה התקרבה, החלו מפקד הימ"מ ותא"ל ברק חירם המשמש מפקד עוצבת הבזק וקודם לכן שימש כמח"ט גולני, להתווכח. מפקד הימ"מ חשב שחוטפים נוספים עשויים להיכנע. חירם רצה שהמצב ייפתר עד רדת הלילה. דקות לאחר מכן שיגרו החמושים רימון רקטה, לפי הגנרל ועדים נוספים ששוחחו עם הטיימס".
"המשא ומתן הסתיים", נזכר האלוף חירם שאמר למפקד הטנק. "פרוץ פנימה, אפילו במחיר של נפגעים אזרחיים". הטנק ירה שני פגזי תאורה לעבר הבית. רסיסים מהפגז השני פגעו בצווארו של מר דגן, ניתקו עורק והרגו אותו, אמרה אשתו. במהלך ההתקפה נהרגו גם החוטפים. רק שניים מתוך 14 בני הערובה - גב' דגן וגב' פורת - שרדו".
"אנחנו צריכים אותם לצידנו": חה"כ שרן השכל ארגנה ביקור שגרירים בבארי// אריאל כהנא
"הטבח בבארי לא היה התפרצות אחת של אלימות, שהסתיימה ברגע מפחיד", מציינת הכתבה עליה חתומים חמישה עיתונאים, ביניהם גם רונן ברגמן. "זו הייתה השתוללות ממושכת, שבה עשרות מחבלים הסתובבו בחופשיות בכפר פסטורלי, והרגו בשיטתיות ובאכזריות. עבור אומה שנוסדה כמקלט בטוח ליהודים, הזוועות של בארי בולטות כטראומה מכוננת של פיגועי ה-7 באוקטובר".
בעיתון מציינים כי בנוסף לראיונות עם כ-80 ניצולים, נסקרו גם יותר מ-1,000 הודעות טקסט והקלטות קוליות, ונעשה שימוש בצילומי תלת מימד של בארי שצולמו על ידי Treedis, חברת תוכנה ישראלית, בימים שלאחר הטבח כדי לשחזר את האתרים שבהם אנשים נהרגו.
הכתבה, מהמקיפות והיסודיות שנעשו בעולם על אירועי 7 באוקטובר מתחילה דרך סיפור משפחת בכר המתגוררת בבארי. "חמושים של חמאס ובעלי בריתם מיקדו את התקפתם בחלקים המערביים של הכפר, האזור הקרוב ביותר לעזה. הם פשטו על השכונות הללו בית אחר בית, הציתו בשיטתיות עשרות בתים, הרגו רבים מאלה שמצאו בפנים וחטפו אחרים".
בני ערובה ששימשו מגן אנושי
"במרכז הכפר טבחו החמושים ברוב האנשים שהסתתרו בתוך מרפאה נצורה. באגף המזרחי של בארי, חוליית תוקפים נוספת אספה 14 בני ערובה בתוך בית שנשדד והשתמשה בהם כמגן אנושי במהלך עימות עם כוחות ישראליים; חלק מבני הערובה נהרגו באש הצולבת, במהלך תגובה צבאית מושהית וכאוטית".
"תושבים נורו בחדרי השינה שלהם, על המדרכה ומתחת לעצים, שם שכבו כמו בובות סמרטוטים בערימה. אחרים נלכדו בבניינים בוערים, גופותיהם נמצאו חרוכות ללא הכר. הקורבן המבוגר ביותר היה בן 88, והקטן היה בן פחות משנה".
"אם הייתה שיטה לתקיפה, הייתה בה גם אקראיות. חלק מהתושבים שהסתתרו בחדרי שירותים או בשיחים שרדו בעוד שרבים שחסו בחדרים בטוחים נהרגו. בני זוג איבדו שותפים לכל החיים. הורים איבדו ילדים. ילדים איבדו הורים".
צילומי המעקב בהם השתמש העיתון הראו את מחבלי חמאס יוצאים מהיער בקצה בארי זמן קצר לאחר הזריחה. שניים מהם, לבושים במדי קרב ונושאים רובי סער התגנבו בזהירות לעבר כניסת הכפר, אחד חבש בנדנה ירוקה של חמאס והשני מכוסה בראשו מקדימה. תושבים רבים כבר היו ערים, נזעקו משינה בערך 25 דקות קודם לכן על ידי מטח אינטנסיבי במיוחד של רקטות מעזה. הרקטות יורטו ברובן על ידי מערכת ההגנה האווירית של ישראל, וחלק מתושבי הכפר חידשו את שגרת השבת.
"זה היה מקלט בטוח. עד אותו בוקר"
התחקיר חזר גם לימי הקמת קיבוץ בארי ובכלל למפעל הקיבוצי בישראל. "כמו רוב הקיבוצים, בארי היא קהילה מוגנת מהעולם החיצון בגדר ושער צהוב גבוה. לעתים קרובות תושבים חלקו ארוחות בחדר אוכל משותף גדול וחגגו יחד חגים יהודיים. רבים השאירו את דלתותיהם פתוחות והניחו לילדיהם לשחק בחוץ ללא השגחה עד שעות הלילה המאוחרות. הם ריכזו את משכורותיהם לקופה מרכזית, שחולקה בין תושבי הכפר. בנוסף לחוותיהם, הם ניהלו גלריה לאמנות, מרכז תרבות ומפעל דפוס גדול.
"בלילה שלפני הפיגוע, תושבים רבים לגמו יין ושרו יחד באולם הכפר לציון 77 שנה לבארי. הקיבוץ נוסד בליל ה-5 באוקטובר 1946, אחד מ-11 מאחזים יהודים שהוקמו במקביל באזור המאוכלס ברובו בערבים. ב-1948 נלחמו ערבים ויהודים על האזור במהלך מלחמה שחיצה את גבולות מדינת ישראל החדשה. מצרים כבשה חלק מאדמת החוף הסמוכה שזכתה לכינוי רצועת עזה, ובארי הפכה לעיר גבול ישראלית, במרחק נסיעה קצרה מהקצה המזרחי של עזה".
"ישראל כבשה את עזה במהלך מלחמת ערב-ישראל ב-1967, והוציאה את חייליה ב-2005 כדי לאפשר לפלסטינים לנהל את השטח. חמאס, ארגון איסלאמיסטי המתנגד לקיומה של ישראל, תפס את השלטון שם ב-2007, מה שגרם לישראל ולמצרים להציב את עזה במצור משתק. מאז, בארי נמצאת בחזית של כמה מלחמות בין ישראל לחמאס. בכל פעם שחמאס ירה רקטות מעזה, משפחות מיהרו להיכנס לחדרים בטיחותיים חסיני רקטות, לעתים קרובות חדר שינה של ילדים".
גם המעטפת הפוליטית שסבבה את בארי הוזכרה בכתבה, בה מצוין, כי "במדינה שזזה ימינה, בארי נודעה גם כמעוז שמאל, מלא במי שעדיין האמין בשלום עם הפלסטינים. חלקם סייעו בהסעת עזתים לטיפול רפואי בישראל וממנו. שער הכפר הצהוב גילם את תחושת המקדש שהציעה בארי לתושביו. זה היה מקלט בטוח. עד אותו בוקר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו