האירועים האלימים שהתרחשו היום (שבת) סביב האירוע לציון יום העצמאות בשגרירות אריתריאה העלו שאלות לגבי הסיבות להתפרצות הבוטה של האלימות, ומי הם המחנות שמתכתשים בלהט כזה רחוק ממדינת האם.
אז קצת על ההיסטוריה: לאחר משאל עם ולאחר שנים של מאבק עיקש, אריתריאה יצאה לעצמאות מאתיופיה בשנת 1993. וכך, כגודל ההבטחה והתקווה, גודל האכזבה. מאז העצמאות לא נערכו בחירות במדינה, האזרחים והאזרחיות מחויבים לשירות צבאי של שנים ארוכות בתנאים קשים, כך שההבטחה לחופש ושגשוג התחלפה במציאות קודרת.
תיעוד ממצלמות האבטחה: ההרס במחאת מבקשי המקלט מאריתריאה
בשנת 1998 פרצה גם מלחמה עם אתיופיה, לאור הטענה הפורמלית כי האחרונה חרגה מהגבולות שנקבעו לה בתקופת השלטון הקולוניאלי האיטלקי. מעבר לקורבנות הרבים וההרס תחת חסות המלחמה ומאז, השלטון באריתריאה החל להפנים את האלימות והדיכוי כלפי פנים והוא הפך רודני במיוחד תוך רדיפות פוליטיות, אחר פרוטסטנטים, וכל גורם אחר שהמשטר לא רואה בעין טובה.
רבים שיצאו מהמדינה בניסיון להימלט משירות החובה הצבא נחשבים מיד עריקים, ואוטומטית מתויגים כמתנגדי משטר, ואם ישובו - הם צפויים לסכנה. במדינות שונות ברחבי העולם מצויים מרכזים של המדינה המשמשים כסוכנות של מעקב וניטור של אזרחיהן, וכן כמי שמלבות את החשדות, אי האמון והיריבות בתוך הקהילות הגולות. אירועים רשמיים של השגרירות בכל העולם הם מוקד להתכתשות ולהתלהטות יצרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו