בין טייוואן לישראל: לבחור בצד הנכון

מתיחות האחרונה בין ארה"ב לסין סביב ביקור ננסי פלוסי בטייוואן עלולה להידרדר בהמשך לעימות פתוח בין שתי המעצמות העולמיות. ישראל לא יכולה ליטול חלק ישיר בסכסוך, אבל יכולה להעביר מסר ברור מהי עמדתה בתחרות שבין המעצמות.

המסר חייב להיות חד וברור - ישראל ניצבת לצד בעלת בריתה, ארה"ב.
זה גם העיתוי הנכון להעריך מחדש את יחסי ישראל וטייוואן. אין סיבה ליצור רעש מיותר ולתקוע אצבע בעין הסינית, במיוחד כשישראל מתעמתת עם יריבים נוספים באזור, בדגש על איראן. עם זאת, חימום ושיפור היחסים בין הממשלה הדמוקרטית בישראל והממשלה הדמוקרטית בטייוואן, שתיהן תחת איום מדיקטטורות מסוכנות, יהיה צעד חכם.

וושינגטון מצפה, ובצדק, שבעלות בריתה יתייצבו לצידה במלחמה הקרה החדשה שמתהווה. חשוב לא לטעות: התחרות הסינית־אמריקנית תהיה אינטנסיבית וקריטית לביטחון העולמי, לא פחות מהמלחמה הקרה בין מוסקבה ווושינגטון. ישראל בחרה בחוכמה בשנים ההן (כשמרבית יריבותיה טעו), וכדאי שתעשה זאת גם כעת. מרחב הגמישות הישראלי מצטמצם, וגוברת הרגישות ליחסי ישראל וסין. חיזוק היחסים עם טייוואן יאותת לארה"ב היכן ישראל עומדת.

המשבר בין ארה"ב לסין סביב טייוואן ב־1995־1996, כאשר סין ביצעה ניסויי טילים מסביב לטייוואן והנשיא קלינטון שלח משחתות אמריקניות לאזור, הקדים משבר חריף בין ישראל לארה"ב בעשור העוקב. שיתוף הפעולה בין ישראל לסין, שהתבטא במכירת ציוד צבאי וטכנולוגיות רגישות כדוגמת מל"טים משוטטים (ארפי) ומערכות התרעה מוקדמת (פלקון), העיב תקופה ארוכה על היחסים הביטחוניים ועל שיתוף הפעולה עם ארה"ב. המשבר הסתיים רק אחרי שנבנתה מערכת הבנות, שכללה מנגנונים מוסכמים להגבלת היצוא הביטחוני ובניית אגף חדש לפיקוח על היצוא במשרד הביטחון.

עם העיניים לאיראן

כיום היחסים המתהדקים בין איראן לסין משמשים מקור נוסף לדאגה, בישראל ובארה"ב. הסינים מתכננים להשקיע, במהלך 25 השנים הבאות, 400 מיליארד דולר בכלכלה האיראנית, בתמורה לנפט איראני מוזל מאוד, ולהדק את שיתוף הפעולה הצבאי, כך שייפגעו מאמצי ארה"ב להטיל סנקציות ולבודד את טהרן.

הכסף שיוזרם, לצד גישה לטכנולוגיות סיניות מתקדמות, יסייע לביסוס התעשייה הביטחונית האיראנית ויתמוך בתוכניות הנשק הקונבנציונלי, בדגש על תוכניות הטילים הבליסטיים, ויקדם גם את התוכניות הגרעיניות.

כמו כן, הוא יאפשר לממן פעילויות טרוריסטיות של משמרות המהפכה, והמשך התמיכה והמימון בקבוצות הטרור באזורנו, חיזבאללה וחמאס. עבור ישראל, העסקה הזו חייבת להיות נדבך נוסף בקריאת ההשכמה המדאיגה: סין אינה ידידה, והגיע הזמן לעזוב את בייג'ין.

הסכנה זהה גם לארה"ב. נשיא סין מחפש דרכים להחליף את הדומיננטיות האמריקנית באזור ההינדו־פסיפי ולאחר מכן בעולם כולו. הסינים מפירים החלטות למניעת התעצמות טכנולוגיות הגרעין והטילים של איראן, צפון קוריאה ופקיסטן, מבצעים מיליטריזציה בים סין הדרומי, גונבים קניין רוחני ורומסים זכויות אדם. סין שיקרה לגבי הקורונה ודיכאה מידע חיוני שיכול היה למנוע אסון אנושי וכלכלי עולמי.

בטייוואן, לאחר ביקור ננסי פלוסי, ביצעו הסינים תרגיל צבאי רחב היקף ושיגרו טילים מדויקים מעל טייוואן, שנפלו במים הכלכליים של יפן. בכך הם הדגימו כי הם מוכנים להפעיל כוח צבאי ולאיים על בעלות הברית של ארה"ב. טייוואן נכנסה לעין הסערה.

בישראל יש הטוענים כי הניתוק מסין לא יהיה פשוט, לאור היותה אחת משותפות הסחר ומקורות ההשקעה הגדולות. סין שמה עין על תשתיות קריטיות ישראליות, שאותן היא רוצה לחבר ליוזמת "החגורה והדרך" (BELT AND ROAD) שלה. זה כולל את נמל חיפה, נמל אשדוד, מנהרות הכרמל, והרכבת התחתית בתל אביב. החשיבות האסטרטגית ברורה, חלק מהתשתיות פועל לצד מתקנים צבאיים מרכזיים, עסקים גדולים, ספקי מזון ושירותים צבאיים ואזרחיים חיוניים.

סין זיהתה את מגזר ההיי־טק והאקדמיה הישראלי כמקור חיוני לטכנולוגיות על. השקעות סיניות קטנות יחסית, במיוחד באקדמיה, הן אסטרטגיות באופיין ונועדו לגנוב ידע ישראלי בעזרת טכנולוגיות בינה מלאכותית, מחשוב־על, רכבים אוטונומיים, רובוטיקה, ביג דאטה ועוד. אלו טכנולוגיות שהוכרזו על ידי משרד ההגנה האמריקני כחיוניות למאמצי המודרניזציה שלו, גם אם יש להן אפליקציות "אזרחיות".
ייתכן שיכאב, אבל ישראל חייבת לבחון מחדש קשרים אלו. השמירה על ההובלה הצבאית והכלכלית האמריקנית היא קריטית לביטחון ישראל, ושיתוף פעולה טכנולוגי סיני־ישראלי יפגע בהובלה זו, וכך גם בפוטנציאל שיתוף הפעולה עם ארה"ב. הפרופסורים באקדמיה חייבים להבין שמחקרים ומאמרים משותפים עם עמיתים סינים, במיוחד אם הם מחוברים לממשלה ולצבא, או ממומנים חלקית על ידיהם, יפגעו קשות ביכולתם לעבוד עם ארה"ב.

גם היזמים הישראלים חייבים להבין ששת"פ סיני יגביל מאוד את גישתם להון ולשווקים אמריקניים. בישראל חייבים לזנוח את האשליה שניתן להעביר קו ברור בין טכנולוגיות ופרויקטים ביטחוניים לאזרחיים.

האקדמיה והיזמים הישראליים צריכים להעמיק את קשריהם עם טייוואן. גם אם מדובר בכלכלה קטנה, בהשוואה לסין, לא מדובר ב"עכבר כלכלי". הכלכלה הטייוואנית בעלת תוצר לאומי גולמי של כ־800 מיליארד דולר ומדורגת 22 בעולם במדד. זוהי אחת הכלכלות החופשיות באסיה עם חוקים ברורים להגנה על קניין רוחני ועל משק חופשי, בניגוד לכלכלה הסינית שמפתה חברות ישראליות, ואז הן מגלות שעסקיהן והטכנולוגיות המתקדמות שלהן נגנבו, ללא תמיכה והגנה מהמערכת הסינית.

ישראל חייבת להישאר לצד ארה"ב במלחמה הקרה המתהווה בין וושינגטון לבייג'ין, ולהשאיר את סין ואיראן בצד השני, ועוד לא הזכרנו את רוסיה. ישראל יכולה לשקול הצטרפות לארה"ב ולקשריה הביטחוניים הטובים עם טייוואן. אין ברירה אלא לבחור בצד האמריקני, וללוות זאת במדיניות ובפעילות רשמיות.

לא צריך לחוקק תקנות וחוקים מיוחדים או לצאת בהצהרות מיותרות, אלא פשוט לוודא, תוך שימוש במערכת הלא פורמלית הישראלית, שהשקעות אסטרטגיות סיניות, או קשרים אקדמיים ועסקיים בנושאים הרגישים, לא ייקבעו בהתאם לאג'נדות מקומיות צרות. זוהי סוגיה ביטחונית רגישה, והאירועים האחרונים בטייוואן הוכיחו זאת. ההחלטות חייבות להיות מטופלות ישירות על ידי האחראים לביטחון הלאומי, שאמונים על ראיית התמונה הרחבה.

ארה"ב יכולה לעזור על ידי חיזוק הקשרים ושיתוף הפעולה עם ישראל בהיי־טק ובאקדמיה ובהרחבת השת"פ הביטחוני, כפי שהודגם לאחרונה עם פתיחת קבוצות העבודה הטכנו־מבצעיות OTWG בין משרד ההגנה למשרד הביטחון. הקבוצות נועדו להבטיח שהלוחמים האמריקנים והישראלים לא ימצאו עצמם לעולם בשדה הקרב עם טכנולוגיה נחותה מיריביהם. ארה"ב תקדם שת"פ רק בנושאים שבהם יובטח ב־100 אחוז שהטכנולוגיות לא ידלפו לסין.

ככל שישראל תקדים להתנתק מסין, ייווצרו הזדמנויות גדולות יותר לשיתוף פעולה. כשהסינים משלבים ידיים עם אויביה המסוכנים ביותר של ישראל באיראן, ישראל מבינה כעת שעליה לתמוך בקשר עם ידידתה הקרובה ביותר, ארה"ב, ולשמור מרחק מהיריבה הגדולה ביותר של ידידתה, סין.

תא"ל (מיל') פרופסור יעקב נגל, Senior Fellow  ב־FDD  ופרופ' אורח בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון. כיהן כיועץ לביטחון לאומי של נתניהו וכראש המל"ל בפועל. מארק דובוביץ הוא ה־CEO  של ה־FDD, מומחה לתוכנית הגרעין ולסנקציות.