נקודת רתיחה: משבר האקלים מאיים על עתידה של כווית

ההתחממות הגלובלית הכתה בשנים האחרונות במדינות שונות. בכווית, אחת מיצואניות הנפט הגדולות, נראה שהעניינים יצאו משליטה. עם טמפרטורות שנושקות ל־50 מעלות צלזיוס, לצד הערכות שמזג האוויר יתחמם בעוד כ־4.5 מעלות עד שנת 2100, גובר החשש שלא יהיה ניתן לגור בה בעתיד.

מאז 1962 נרשמו בכווית כמעט 100 ימים עם טמפרטורה גבוהה מ־50 מעלות צלזיוס בצל, 64 מתוכם ב־2010. האדמה הרותחת, הציפורים המתות על גגות הבניינים, חיות הבר שלא מצליחות לשרוד, סופות החול שפוקדות את האזור והעלייה במספר מקרי המוות של בני אדם בימים החמים - הן השלכות של מזג האוויר הקיצוני.

ככל שהזמן עובר התנאים נהיים קשים יותר למחיה, ונראה כי בעוד עשורים קדימה - כלל לא בטוח שבני אדם יישארו באזור זה. כבר עכשיו, בימי הקיץ החמים, הכוויתים ממעטים להסתובב בחוץ ונותרים בבתים.

החשיפה לטמפרטורות גבוהות גורמת לתשישות, למכות חום ולהעצמת מחלות בדרכי הנשימה, במוח, בלב ובכלי הדם. השפעות אחרות הן לחץ נפשי, עצבנות ונדודי שינה.

רצה הגורל, ודווקא המדינה שמייצאת נפט בכמויות אדירות ומובילה לזיהום רב, היא זו שסובלת באופן קיצוני כל כך ממשבר האקלים. ואולם, המציאות החדשה לא מובילה את השלטונות לשינוי, או לפנייה למקורות אנרגיה מתחדשת. בשונה מיתר יצואניות הנפט, כווית הציגה תוכנית עגומה למדי לצמצום פליטות גזי החממה, שמושפעות, כמובן, במידה רבה - מנפט.

נכון לעכשיו, השימוש בדלקים פוסיליים בכווית הוא ניכר, ומהווה מקור אנרגיה מרכזי, ללא מקורות בני־קיימא. כלכלת המדינה מתבססת על יצוא דלקים אלו, שמהווים 89% מהכנסותיה. מדינות אחרות במפרץ, שגם כלכלתן מתבססת על נפט, הבינו כבר את הסיכון שבהתחממות האזור, והתחייבו לפעילות אקטיבית בנושא.

כך, למשל, איחוד האמירויות התחייבה כבר לאפס פליטות עד שנת 2050. לעומתה - כווית התחייבה לצמצום של 7.5% בלבד עד שנת 2035, יעד רחוק מזה של הסכמי פריז - שנראה כי לא יובילו לשינוי אמיתי.

כווית מתמודדת גם עם מחסור חמור במים. מקורות מי התהום הולכים ומתרוקנים, והמדינה הופכת להיות תלויה באופן די מוחלט במתקני ההתפלה, שמובילים לזיהום בעצמם.

הטמפרטורות הגבוהות מביאות לשימוש מוגבר במזגנים ובאמצעי קירור, שרק מגדילים את הזיהום משימוש בחשמל.את הנזק שנעשה יהיה קשה לתקן, אך יש לנקוט מהלכים משמעותיים של "הסתגלות אקלימית" כדי לנסות למזער נזקים.

כווית חייבת להתחיל לפתח אנרגיות ירוקות ולהישען פחות ופחות על נפט. בה בעת, היא חייבת לנקוט פעולות נוספות: יצירת שטחים ירוקים ובריכות מים או שתילת עצים רבים יתרמו לאפקט הקירור, ויפחיתו את החום בסביבה העירונית. אחרת, המדינה עם אחת מפליטות הפחמן הדו־חמצני הגבוהות בעולם לנפש - תמשיך לצעוד לעבר עתיד לוט בערפל.