הישורת האחרונה בווינה: בדרך להסכם גרעין גרוע יותר

הצדדים במו"מ על הסכם הגרעין האיראני בווינה יצאו להתייעצויות, והם צפויים להתכנס בקרוב לסבב האחרון, כאשר כל הסימנים מעידים שממנו תצא הכרזה על חזרה לגרסה מופחתת וגרועה אף יותר של הסכם 2015. רשמית, אין מו"מ ישיר עם ארה"ב, אבל האמריקנים הם אלו שמנסחים הצעות לאיראנים, ומנגד מאיימים שהזמן קצר ושחייבים להגיע להסכם.

המחוקקים בארה"ב לא קופאים על שמריהם. הסנאטור הדמוקרטי הבכיר, בוב מננדז, תקף בחריפות את הסכם 2015 ואת ריצת ביידן לחזור אליו. גם מנהיג הרוב הרפובליקני, מיץ' מקונל, יצא בכל הכוח נגד החזרה המתוכננת להסכם. שניהם צודקים, כמובן, מכיוון שההסכם לא רק אפשר לאיראן לשמור כמעט על כל תוכניתה הגרעינית, אלא גם אפשר לה להתרחב.

ההסכם נתן לאיראן מסלול בטוח לנשק גרעיני (כאשר ההגבלות יפקעו ויאפשרו לה העשרה תעשייתית), זמן פריצה כמעט אפסי לחומר בקיע, יכולת העשרה חשאית והתחמקות לנשק, בהתבסס על פיתוח הצנטריפוגות המתקדמות שאושר בהסכם המקורי והורחב מאז, במיוחד מאז כניסת ביידן לתפקיד. כעת, שש שנים אחרי, האמברגו על הנשק הקונבנציונלי הוסר, האמברגו על הטילים יוסר בשנה הבאה, הגבלות מפתח על המשך הפיתוח והמחקר ועל התקנת הצנטריפוגות המתקדמות יתחילו לפוג ב־2024, וכמעט כל שאר ההגבלות על ההעשרה, כולל לרמה הנדרשת לנשק גרעיני, יוסרו ב־2031.

מה שיותר חמור הוא שבהסכם המתגבש אין כלים שיאלצו את האיראנים לנהל מו"מ ולהגיע להסכם "ארוך וחזק יותר", כפי שהבטיח ביידן.

לארה"ב אסור להסתפק בהסכם המבוסס רק על היענות מול היענות, ללא התייחסות ברורה למה שיקרה במצב שבו לא יגיעו להסכם חדש. ההסכם חייב לחסום את כל המסלולים לנשק גרעיני, ולהתייחס לכל החורים בהסכם הקודם בהקשר לפיקוח, למערכת הנשק ולנושאים נוספים.

אסור לארה"ב להסכים לסגירה מוקדמת של החקירות הפתוחות של סבא"א. ניסיון הצוות האמריקני לבסס את יציבות ההסכם החדש על החזרת הפיקוח המלא, ללא הבטחת הטיפול בתוצרי הפיקוח הקודם, הוא לעג לרש. בזמן שהדיפלומטים האמריקנים העבירו הצעות פשרה לאיראנים בווינה, הגיב המשטר באיראן בהגברת ההתקפות על כוחות ארה"ב בעיראק ועל בעלות בריתה. החות'ים, המגובים על ידי טהרן, שיגרו טילים בליסטיים לטווח של יותר מ־1,000 קילומטרים נגד האמירויות, זו הפעם הראשונה זה עשרות שנים שפעולה תוקפנית חריגה מסוג זה מתרחשת בעולם, בניגוד לכל משטרי הפיקוח. חזרה להסכם, ללא קביעה ברורה של דרך לריסון תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן, תשדר מסר חסר תקדים ומסוכן לעולם, וכמובן לאיראן.

חזרה להסכם גרוע יותר מזה של 2015 "תלבין" את כל ההפרות האיראניות. היא תזרים לאיראן מאות מיליארדי דולרים, תאפשר את שיקום הכלכלה ואת המשך התמיכה בטרור, ותשלח מסר לשווקים כי עשיית עסקים עם איראן היא שוב מותרת וכדאית.

ייתכן שההכרה בכך שלא ניתן לטפל בנקודות החשובות האלו תשכנע את מקבלי ההחלטות בארה"ב שלא ניתן לאשר את ההסכם החדש, ושחייבים לחזור ללחץ כלכלי מקסימלי ולבנות איום צבאי אמין. אבל אם למרות הכל ייחתם ההסכם, וושינגטון חייבת לבנות תוכנית ל"יום שאחרי", שתגבה מחיר ברור וכואב מאיראן אם היא לא תנוע במהירות להסכם "ארוך וחזק יותר".

"משחק על זמן" אינו אסטרטגיה כשהזמן משרת את האויב, וכפי שקבע הסנאטור מננדז בנאומו האחרון בסנאט - גם תקווה אינה אסטרטגיה. כשההחלטה הסופית מתקרבת, חייבים לעשות כל מאמץ כדי למנוע את הטעויות שעומדות להתרחש.

תא"ל (מיל') פרופ' יעקב נגל הוא עמית אורח ב־FDD ופרופסור אורח בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון. כיהן כיועץ לביטחון לאומי של רה"מ לשעבר נתניהו, וכראש המל"ל בפועל. מארק דובוביץ הוא מנכ"ל ה־FDD, מומחה לתוכנית הגרעין ולסנקציות. בשנת 2019 הוא סומן על ידי איראן