מווינה תיפתח הרעה: האיראנים מתעקשים על העשרה חשאית

שיחות הגרעין בווינה נמשכות, והאיראנים ממשיכים להיות מכתיבי הטון והקצב. בישראל עסוקים בקורונה, בהסדרי טיעון ובהקמת ועדות חקירה, ונראה שתשומת הלב לנושא החשוב מאוד של המו"מ בווינה הוסטה, אף שההחלטות שייצאו משם ישפיעו בסבירות גבוהה מאוד על ישראל. המידע הזורם מווינה, בערוצים שונים, מצביע על שני מסלולים מקבילים להתקדמות: חזרה בפורמט מסוים להסכם מ־2015, אף שלכולם ברור שלא ניתן לחזור אליו, או הגעה לסוג כלשהו של הסדר ביניים. הדרג המדיני בישראל דורש מארה"ב בנחרצות להפסיק לאפשר גרירת רגליים איראנית במקביל להמשך פיתוח יכולותיהם והתקרבות לסטטוס "מדינת סף" גרעינית.

רק הסכם טוב ומקיף, המשבית לתמיד את היכולת האיראנית להגיע לגרעין, יהיה קביל, אבל זה ממש לא הכיוון המסתמן. גם אם הפרטים אינם מדויקים וברורים וההדלפות מגמתיות, ואף שאין ספק שיהיו שינויים עד שייחתם הסכם, מלא או חלקי - התמונה בכללותה מדאיגה מאוד. השליח המיוחד של ביידן רוב מאלי להוט להגיע להסכם. לכן הוא מוכן לרצות את האיראנים ולקבל את מרבית דרישותיהם, ובמקביל לא להעניש אותם על ההפרות של ה־NPT ושל הסכם 2015 ועל אי־שיתוף הפעולה עם חקירות סבא"א. התנהגותו של מאלי גרמה לכמה חברים להתפטר מהצוות האמריקני, כפי שפורסם ב"וול־סטריט".

המיקוד הנוכחי בשיחות הינו על חזרה כלשהי ל־2015, אף שזה לא אפשרי. מהמידע הלא רשמי שמודלף עולה כי ההבנות הנוכחיות הן שכמות האורניום המועשר, בכל הרמות, שתישאר באיראן תהיה מעל להיקף שסוכם ב־2015, וההיקף הסופי יהיה תלוי בהיקף ביטול הסנקציות. תופסק ההעשרה ל־60 אחוזים, והחומר שהועשר ידולל או יועבר לרוסיה. תימשך ההעשרה ל־20 אחוז, ללא צבירת חומר חדש, וגורלו של החומר שהועשר נמצאת בדיון. הצנטריפוגות המתקדמות, שהותקנו בניגוד להסכם, לא יושמדו ונראה שגם לא יפורקו. ייתכן שיוכנסו תחת "מנעולים" של סבא"א, ובכל מקרה המו"פ יימשך.

בטהרן יזכו ל"הלבנת" הפרות

האיראנים מתעקשים כי בכל מקרה לא ישתנו התאריכים המקוריים לסיום ההסכם (SUNSET), וכל הישגיהם במו"פ הצנטריפוגות המתקדמות יישמרו. התעקשות זו תאיין את הדיבור על "זמן פריצה לנשק" ותאפשר לאיראן לעבור להעשרה חשאית "לחמוק לנשק", על ידי שימוש במספר קטן בהרבה של צנטריפוגות מתקדמות. כל זה לפני הטיפול בפיתוח מערכת הנשק, שלא ברורים הסטטוס המעודכן שלה והמרחק להשלמת המוכנות למערכת שתורכב על אחד מאמצעי הנשיאה האיראניים, או שתשמש לניסוי מוגבל להוכחת יכולת.

איראן דורשת מאירופה להנפיק לה ולחברות שיעבדו איתה ערבות כלכלית, למקרה שארה"ב תחליט שוב לצאת מההסכם. האיראנים מבקשים לסגור את כל חקירות סבא"א החדשות, וכמובן לא לפתוח את הישנות. בנושא זה כנראה אין הסכמה והדיבורים הם על "הקפאה", עם כל המשמעות הכבדה שיש לכך על הפגיעה החמורה במעמד סבא"א והצבעה על חוסר החשיבות של משטר הפיקוח "חסר התקדים והחודרני" שהושג בהסכם 2015. ארה"ב והמעצמות מוכנות שוב להקריב את הסוכנות בווינה על מזבח ההגעה להסכמות עם איראן. ברקע נשארה השאיפה האמריקנית להסכם "פחות תמורת פחות - Less for Less", אם לא תהיה הסכמה על חזרה ל־2015. כפי שהזהרנו בעבר, מדובר בהסכם "More for Less", כאשר גורמים חסרי אחריות בישראל מכנים אותו ", Less For Time פחות תמורת זמן".

בלי להיכנס לדיון, שחלקו פורסם ב־NBC, אם ההצעה להסכם ביניים - שהיתה על השולחן בשבועיים האחרונים וכרגע ירדה מהפרק - היא הצעה רוסית, אמריקנית, או משותפת, ברור שמדובר בהצעה "נוראית", והבעיה המרכזית היא שהאמריקנים הסכימו לפחות לחלקה. מזל שהאיראנים דחו אותה בשלב זה כי הם מצפים לקבל הרבה יותר מההסכם, אותו בכל מקרה הם לא יקיימו.

ההצעה להסכם הביניים כללה כנראה הפסקת ההעשרה ל־60 אחוז וטיפול בחומר שהועשר, המשך ההעשרה ל־20 אחוז ללא צבירת חומר חדש וללא טיפול בחומר שנצבר והמשך הפעלת הצנטריפוגות המתקדמות בקום, ללא התקנת חדשות, אבל אישור לייצר נוספות. תמורת ההסכמות האלו הוצע לאיראנים שחרור של 10-8 מיליארד דולר "כלואים" מכספי הנפט, כנראה מדרום קוריאה.

שיהיה ברור, הסכם 2015 היה נוראי, וההצעות השונות לחזור אליו בצורה כלשהי בעייתיות מאד, אבל ההצעות להסכם ביניים רעות בהרבה. הסכם הביניים יזרים לאיראן מיליארדי דולרים, יאפשר לשקם את הכלכלה ולהמשיך לתמוך בטרור, וישלח מסר לשווקים כי עשיית עסקים עם איראן מותרת וכדאית. במקביל איראן תזכה "להלבנת" ההפרות והעבירות שביצעה בשנים האחרונות. הסכם ביניים זה הוצע כנראה לחודשיים עד שישה, כדי לאפשר זמן לבנות הסכם חזרה ל־2015 או הסכם אחר.

האיראנים ממשיכים להתבסס על הדוקטרינה שמניחה כי ארה"ב חלשה ולא תתקוף, לישראל אין יכולת לתקוף, הכלכלה שלהם תעמוד בלחצים הנוכחיים, ואין בפועל איום צבאי וכלכלי אמין על המשטר, על המנהיגים ועל רכושם. נראה כי לפחות בשלב הזה מקבלי ההחלטות בישראל, בדרג המדיני, לא נופלים בפח. ישראל ממשיכה לדרוש מארה"ב ומהמעצמות לחזור ללחץ כלכלי מקסימלי ולוודא שיש על השולחן איום צבאי אמין, אבל הדרישות נופלות כרגע על "אוזניים ערלות".

השבועות והחודשים הקרובים צפויים להיות מכריעים, וייתכן שישראל תצטרך להחליט על הדרך לממש מדיניות של שמירת ביטחון המדינה באופן עצמאי. זו תהיה טעות חמורה "לשחק על זמן". זה יאפשר לאיראן להתקדם, ואולי אף לעבור את הנקודה שבה היא תהיה "מדינת סף גרעינית" ואת זה אסור לישראל ולארה"ב לקבל, למרות קולות לא אחראיים שקוראים להכיל מצב זה, כי ממילא נגיע אליו. זו תהיה טעות טרגית לדורות.

תא"ל (מיל') פרופסור יעקב נגל הינו Senior Fellow ב־FDD ופרופ' אורח בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון. כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וכראש המל"ל בפועל.
מארק דובוביץ הוא ה־CEO של ה־FDD, מומחה לתוכנית הגרעין ולסנקציות, ובשנת 2019 הוא סומן על ידי איראן.

שיחות הגרעין בווינהצילום: רויטרס