מאז היוודע שמו של המחבל ממעבר אלנבי, מאהר אל־ג'אזי, ברשתות החברתיות ניסו לקשר אותו לקצין מפורסם מהלגיון הירדני. שמו של אותו מפקד היה משהור חדית'ה אל־ג'אזי, שלקח חלק בקרב כראמה המפורסם ב־1968, הלא הוא "מבצע תופת".
כוחות צה"ל פשטו באותה שנה על מפקדת הפת"ח של יאסר ערפאת בדרום הבקעה. בקרב לחמו זה לצד זה הצבא הירדני וארגוני הטרור הפלשתיניים.
יש בכך ללמד על רצון "עממי" לשחזר את אותו שיתוף פעולה צבאי, שתואר בתור הצלחה היסטורית. מנקודת מבט פרו-פלשתינית, הקרב הוכיח שצה"ל אינו "בלתי מנוצח" אחרי מלחמת ששת הימים. ועדיין, אותו רומן הסתיים בתוך שנתיים באירועי "ספטמבר השחור", כשהצבא הירדני פשט בעצמו על מעוזי אש"ף, זמן מה לאחר ניסיון התנקשות במלך חוסיין. ערפאת נאלץ בסופו של דבר לברוח ללבנון.
עבדאללה, המלך הנוכחי, מבין היטב את מהותה של חרב הפיפיות המכונה שיתוף פעולה עם הארגונים הפלשתינים. ברגע שייתן לאחת מתנועות הטרור שלהם הזדמנות לפעול נגד ישראל משטחו, היא לא תהסס לערער את יציבותו השלטונית ולחתור תחתיו. למרות חילוקי הדעות העמוקים מול ישראל, בעיקר סביב הר הבית והסוגיה הפלשתינית, הוא יעדיף אותנו תמיד על פני אנשי הפת"ח וחמאס. פשוט מהסיבה שלירושלים אין שאיפות נסתרות להפיל את משטרו.
ציר הרשע מזהה הזדמנות
הרי גם הפיגוע במעבר, הוא תוצר של מאמץ ארוך של חמאס ואיראן להחמיר את התסיסה החברתית בירדן. ציר הרשע זיהה את העוינות ברחוב בעקבות המלחמה בעזה, ועט עליה כמוצא שלל רב. כבר באפריל, בכיר חמאס ח'אלד משעל קרא להמונים לצאת לכיכרות. במקביל, איראן הגבירה את המאמצים להבריח אמצעי לחימה וחומרי נפץ.
על כן המונרך הירדני ניצב בפני דילמה: מצד אחד, בקרב ההמונים מתפשטת שנאה יוקדת לישראל. מצד שני, שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ישראל חשוב לאין ערוך מול האויבת האמיתית: איראן. בלאו הכי הרפובליקה האסלאמית הפכה את המזרח התיכון למגרש המשחקים שלה. בידוד מוחלט של ישראל יותיר את המדינות הערביות חשופות בצריח, נתונות לחסדיו של המנהיג העליון בטהרן.
התשובה של רבת עמון היא הגברת הלחץ המדיני על ישראל לסיום המלחמה נגד חמאס. בארמון מקווים לאפקט דומינו: הפסקת אש ברצועה שתוביל להרגעת הרוחות בציבור ולחזרה לשגרה. אלא שהעוינות כלפי ישראל לא תיעלם במצב כזה. להיפך, הדומיננטיות של האוכלוסייה הפלשתינית בממלכה תמשיך לאתגר את ברית האינטרסים של בית המלוכה.
המשמעות הנוספת של פירוק חמאס
יתר על כן, אם חמאס ישרוד איכשהו את המלחמה בעזה מבלי לאבד את שלטונו, הוא יוכתר על ידי הפלשתינים למנהיג הבלתי מעורער שלהם. זה אשר ביצע טבח המוני בישראל ונשאר לעמוד. יהיה זה מעין שחזור של קרב כראמה, שמהלכו אש"ף ספג אבידות רבות, אבל זכה תמורתם בהנהגה.
כדי למנוע זאת, ישראל מוכרחת להשלים את מטרות המלחמה בעזה במלואן: לפרק את חמאס מבחינה שלטונית וצבאית, ולחלץ את החטופים. כמו בעבר, בעלות בריתנו יודו לנו, גם אם רק בסופו של דבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו