הנשיא הרפורמיסט של איראן: מעורר תקווה במערב, אך רק חלק מתוכנית חמינאי

פיתוח מערך הטילים הבליסטיים, מתן הבטחות לשלוחות במזרח התיכון ומתקפת חיוכים כלפי המערב: הרפובליקה האסלאמית של איראן הרכיבה את ממשלתה החדשה בשבועות האחרונים.

התגובה לחיסולו של מנהיג חמאס בלב טהרן הושהתה בשלב זה, אבל לראש המדינה, האייתוללה עלי חמינאי, יש תוכניות לטווח הארוך. הוא לא מתכוון לתת למותו של איסמעיל הנייה להרוס אותן. "הממשלה המתונה" בטהרן משרתת את היעדים.

דוח מומחים שחשפה סוכנות הידיעות אי.פי השבוע, מצביע על כך שאחד הטילים המתקדמים ביותר בטהרן, "עימאד", פחות מדויק ממה שחשבו בעבר. במרכז ג'יימס מרטין לחקר מניעת הפצה של נשק גרעיני בחנו את המתקפה האיראנית על ישראל באפריל האחרון וקבעו שהטילים הבליסטיים לא הצליחו לפגוע במטרות באופן מדויק. כך, למשל, מחברי הדוח העריכו כי התקיפה כוונה להאנגרים של מטוסים בבסיס נבטים, אך אף אחד מהטילים לא פגע בהם באופן ישיר. המרחק שנמדד גילה שהטילים סטו 1.2 ק"מ מ"הסטייה הסבירה" שלהם.

לפי גורמי מודיעין בארה"ב, טהרן משקיעה כעת בהמשך הפיתוח של הטילים ונוקטת במקביל פעילויות שמשפרות את עמדתה לייצר נשק גרעיני, אם תבחר לעשות כן. בכל מקרה, לשם כך דרושים תקציבים רבים. 

כאן נכנס תפקידו של מסעוד פזשכיאן (69). מנתח הלב, שגבר על המחנה הניצי בבחירות האחרונות, הוא פוליטיקאי מהזרם "הרפורמיסטי". כלומר, הזרם שדוגל ברפורמות חברתיות־כלכליות ובדיאלוג עם המערב, אך כמו המחנה הניצי עוין את ישראל. למרות היותו רפורמיסט, פזשכיאן מדגיש כל העת את נאמנותו לחמינאי. המנהיג העליון, מצידו, הבהיר לאחרונה כי אין לו התנגדות ל"דיאלוג עם אויבים".

לא לעימות אזורי

על פי דיווחים זרים, פזשכיאן מעדיף לתקוף מטרה "ישראלית" בצפון עיראק כדי להגיב לחיסול הנייה, ולא להידרדר לעימות אזורי. לסיים את הסאגה הנוכחית. יתר על כן, דניאל ביימן, חוקר בכיר במכון האמריקני CSIS, מציין כי הוא הביע תמיכה בחזרה להסכם הגרעין כדי לחזק את הכלכלה האיראנית. "בחירתו של פזשכיאן היא צעד בכיוון הנכון מבחינת איראן. כדאי לבדוק אם הוא יורשה לנסות לשפר את היחסים עם ארה"ב ובעלות בריתה. עם זאת, כוחו של הנשיא מוגבל, והמדיניות האמריקנית שאינה ודאית גם הופכת כל שינוי משמעותי ביחסים לפחות סביר", מסביר ביימן בדוח של המכון. ועדיין, נראה שלשם בדיוק מכוון גם חמינאי, שנתן אור ירוק למינויים של דיפלומטים בכירים מהסכם הגרעין הקודם. 

מוחמד ג'וואד זריף (64), למשל, הוא שר החוץ האיראני לשעבר שיכהן בתפקיד סגן הנשיא לעניינים אסטרטגיים. בהתחלה זריף העדיף לוותר על המשרה, אבל "התרצה" איכשהו. הוא נחשב לאדריכל הסכם הגרעין שנחתם ב־2015 עם ארה"ב והמעצמות. שלוש שנים לאחר מכן ארה"ב פרשה מההסכם והטילה מחדש סנקציות על איראן. היתה זאת החלטתו של הנשיא האמריקני לשעבר דונלד טראמפ ששמה קץ לעסקה של ממשל אובמה.

מלבד זריף, שר החוץ החדש הוא הדיפלומט הוותיק עבאס ערקאצ'י (61). בעבר שימש עוזר שר החוץ לעניינים מדיניים בשנים 2020-2017 והשתתף במשא ומתן בנוגע להסכם הגרעין בשיחות עם מעצמות המערב. ערקאצ'י נכנס לנעליו של אמיר חוסיין עבד אל־להיאן, שהיה מקורב למשמרות המהפכה ולשלוחות של ציר ההתנגדות. בניגוד לקודמו, שנהרג בתאונת המסוק הקטלנית יחד עם הנשיא הקודם איברהים ראיסי, ערקאצ'י נחשב לאחד מאנשיו של זריף.

המדיניות לא תשתנה

למרות זאת, רק לאחרונה ערקאצ'י נועד עם נציג חיזבאללה בטהרן, עבדאללה סאפי א־דין, ואף הבטיח לו: "המדיניות העקרונית של איראן בתמיכה בהתנגדות בלבנון תימשך". הצהרות דומות נשמעו מצד פזשכיאן, שהבהיר בכמה הזדמנויות כי טהרן תמשיך לתמוך בשלוחות שלה במזרח התיכון.

עניין זה מלמד על אינטרס נוסף מאחורי החתירה להסכם גרעין חדש: הרצון לתגבר את הסיוע לפרוקסיס בזכות הסרת הסנקציות הכלכליות.

הנשיא החדש גם לא שוכח את חמאס ואת יתר ארגוני הטרור הפלשתיניים. במהלך ועידה שנערכה ביום שלישי הוא הדגיש: "במהלך כמעט חצי מאה המורשת של הרפובליקה האסלאמית של איראן היתה תמיכה מלאה בהתנגדות האומה הפלשתינית נגד המשטר הציוני". ללמד שחרף חילופי הגברי והתקווה המערבית, אין באמת חדש תחת השמש.