התרסקות מסוק נשיא איראן: לפעמים, הנוסעים הם הגורם המכריע בתאונה

התרסקות מסוקו של נשיא איראן, אברהים ראיסי אתמול (ראשון), מעבר להיותו אירוע מדיני בינלאומי מטלטל, הוא גם תאונה אווירית שמעלה סימני שאלה רבים. בשלב זה, כשחקירת התאונה עדיין בחיתוליה, אין עדיין תשובה מוסמכת לשאלת סיבת התאונה. אבל, יש כמה שאלות מסקרנות, שיכולות להצביע על כיוון מפתיע לסיבה שמאחורי הסיבה.

אחת השאלות הללו היא, שבהינתן שתנאי מזג האוויר הקשים לאורך נתיב הטיסה היו ידועים מראש – וסביר להניח שאכן היו ידועים, מדוע בכלל ניתן האישור להמראת הפמליה, שכללה 3 מסוקים? ומדוע נבחר מסלול הטיסה הזה? תאונה אווירית נגרמת, ככלל, בשל אחת או יותר משלוש הסיבות העיקריות הבאות: טעות אנוש, כשל טכני או מזג אוויר. מבין השלוש, הסיבה השכיחה ביותר, הגורמת לכ-85% מהתאונות, היא טעות אנוש.

נתחיל במסוק עצמו. למרות שחיל האוויר האיראני מצויד במטוסים ובמסוקים מיושנים, המסוק המדובר היה ככל הידוע מסוק מודרני. מדובר בגרסה משופרת של הבל-212 הוותיק, שטס במשך שנים רבות בחיל האוויר הישראלי תחת השם "אנפה". הגרסה הספציפית הזו קרויה סובארו-בל 412, והיא מיוצרת ביפן, באותם מפעלים המייצרים את המכוניות הכה-פופולריות. המסוק הותאם לתצורת הטסת אח"מים וכולל מערכות אוויוניקה חדישות ושיפורים נוספים.

העובדה שמדובר במסוק מודרני מפחיתה את הסיכוי שמדובר בכשל טכני. היא לא מבטלת את האפשרות הזו, כמובן, בוודאי לא בשלב כה מוקדם של החקירה, אבל היא בהחלט מקטינה אותה.

באשר למזג האוויר – כרגע הוא נתפס כחשוד המיידי, ולא מן הנמנע שהוא אכן היה "הרגל המסיימת" שאכן ריסקה את המסוק. ביולי 2010 התרסק יסעור של חיל האוויר הישראלי ברומניה, בתאונה טרגית שמזכירה בפרטים מסוימים את ההתרסקות באיראן: שני יסעורים טסו בגובה רב בהרי הקרפטים ונקלעו לערפל כבד. בשל תנאי אפס ראות התנגש אחד היסעורים בצלע ההר, וכל מי שהיה על סיפונו נספה.

גם באתר ההתרסקות של המסוק האיראני שרר ערפל כבד מאוד, ענן שרבץ על ההר, שעיכב בלא פחות מ-18 שעות את הגעת צוותי החילוץ למקום התאונה. יכול להיות שבשל הראות הלקויה המסוק טס קרוב מדי או נמוך מדי, וכמו בתאונת היסעור, התנגש בצלע ההר. אפשרות נוספת – משב רוח פתאומי הטיח את המסוק אל ההר. כל האפשרויות פתוחות ודי ברור שמזג האוויר היה לכל הפחות גורם תורם לתאונה.

אבל השאלה ששאלנו, מדוע בכלל להתיר למסוק להמריא בתנאי מזג אוויר שכאלה, ולטוס בנתיב הזה, טרם נענתה. אני מבקש להציע תשובה לא שגרתית.

ב-10 באפריל 2010, חודשים ספורים לפני תאונת היסעור ברומניה, התרסק מטוס מסוג טופולבTu-154  בקרבת העיר סמולנסק שברוסיה. על סיפון המטוס היו נשיא פולין, לך קצ'ינסקי ושורה ארוכה של גנרלים כמו רמטכ"ל צבא פולין, מפקד חיל הים ואחרים, חברי סנאט ואנשי ממשל בכירים נוספים. הנוסעים היו בדרכם לסמולנסק כדי להשתתף בטקס לציון שבעים שנה לטבח יער קאטין, שבצעו הרוסים בזמן מלחמת העולם השנייה, ובמהלכו הוצאו להורג מאות אנשי צבא ואינטליגנציה פולניים.

בסמולנסק שררו תנאי מזג אוויר קשים, וערפל שגרם לראות לקויה מאוד. על פי ההערכה הראשונית התאונה נגרמה עקב טעות טייס המטוס הפולני, שהתעקש לנחות בסמולנסק למרות התנאים הקשים. טענות פולניות שפורסמו עשור אחר כך כאילו הוטמנו מטעני חבלה במטוס בעת שעבר סבב תחזוקה ברוסיה – נדחו בתוקף על ידי הרוסים ועדי ראייה שדיווחו, שהמטוס פגע בצמרות העצים בעת הנחיתה, לפני שהתרסק. 

בפרק בסדרת המופת של ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק "תעופה בחקירה" שהוקדש לתאונה הזאת, נשאלה השאלה הגורלית: מדוע להתעקש לנחות דווקא במקום ששורר בו מזג אוויר בלתי אפשרי כל כך? והתשובה המעניינת שניתנה: הטייסים לא רצו לאכזב את האח"מים שאותם הטיסו, וחששו שיינזפו אם לא יביאו אותם ליעדם. כשאתה מטיס את הנשיא ואת כל צמרת הצבא – אתה חושב פעמיים אם לנחות ביעד אחר מזה שהתכוונו להגיע אליו. ואתה נוטל סיכון.

גם לתאונת המסוק באיראן היה רקע דומה: הנשיא, שר החוץ ואח"מים נוספים רצו לחזור לטהרן. הם בוודאי לא רצו להישאר תקועים בנקודה מרוחקת על הגבול עם אזרבייג'אן. הלחץ הפסיכולוגי הוא תמיד יועץ גרוע בקבלת החלטות, ולא מן הנמנע שגם כאן, כמו במטוס הנשיא הפולני – הלחץ הביא להחלטה השגויה – והקטלנית – להמשיך בתוכנית הטיסה המקורית, למרות התנאים הבלתי אפשריים.