"שחיתות במוסדות המדינה": אמיר כווית פיזר את הפרלמנט

שנים של קיפאון פוליטי הסתיימו בסוף השבוע כשאמיר כווית פיזר את הפרלמנט והקפיא כמה מסעיפי החוקה לתקופה של עד ארבע שנים. כעת רבים חוששים מהאפשרות שתם העידן הפרלמנטרי באמירות שהחל אי אז ב-1962.

"אנחנו מורים על פיזור האסיפה הלאומית ועל השעיה של כמה מסעיפי החוקה", הכריז האמיר משעל א-סבאח, בנאום שנשא בערב שישי, "הכאוס בזירה הפוליטית הגיע לשלב, שבו אנחנו לא יכולים לשמור על השקט יותר. אנחנו חייבים לנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי לממש את האינטרסים של המדינה ושל אנשיה. במהלך תקופת ההשעיה - כל ההיבטים של התהליך הדמוקרטי ייבחנו".

האמיר קבל גם על כך ש"השחיתות במדינה הגיעה בשנים האחרונות למוסדות הביטחוניים, הכלכלים והמשפטיים. אסור לחסום את האינטרסים של האומה ולבזבז את כספי הציבור". לדבריו, "אף אחד לא יהיה מעל החוק ולא יותר לאיש לנצל את הדמוקרטיה כדי להרוס את המדינה".

המדינה המפרצית הסמוכה לעיראק קיימה בחירות חדשות לפרלמנט רק לפני חודש. 39 מתוך 50 חברים נבחרו מחדש, ורק 11 נכנסו לראשונה בשערי המוסד. הכוח של האסיפה יעבור כעת לאמיר ולקבינט שתחת שליטתו. א-סבאח הסביר שהמדינה עברה "זמנים קשים", אשר "לא משאירים מקום להיסוס או לדחייה של קבלת החלטות קשות כדי להציל אותה".

בכווית, ממשלה חדשה אמורה לקום בתוך שבועיים מקיום הבחירות לפרלמנט. אלא שמאז הבחירות שהתקיימו ב-4 באפריל, המתח בין האסיפה הנבחרת ולראש הממשלה הממונה על ידי האמיר הלך וגבר. שייח' אחמד עבדאללה אל־אחמד א-סבאח, ממשפחת השלטון, מונה ב-15 באפריל לתפקיד, אך לא הצליח להקים ממשלה בגלל חילוקי דעות מול הפרלמנט.

בדצמבר, הפרלמנט כבר פוזר אחרי שהאמיר א-סבאח ירש את אחיו שהלך לעולמו. התירוץ לפיזור האסיפה היה אז דברי ביקורת, שהשמיע אחד המחוקקים על האמיר, שהוגדרו "בלתי חוקתיים". על פניו, הבחירות באפריל היו הצלחה. 62% מתוך כ-835 אלף בעלי זכות הבחירה הצביעו בקלפיות. אלא שאותו מחוקק סורר, עבד אל-קארים אל-קנדרי, נבחר מחדש - וגם הקיפאון הפוליטי נמשך.

מדשדשת מאחור 

כווית זקוקה מזה זמן רב לרפורמה כלכלית, שנחסמה בעקבות מחלוקת בין הממשלה לפרלמנט. למרות מאגרי הנפט שלה, האמירות מדשדשת מאחור לעומת מדינות אחרות במפרץ כמו קטאר, סעודיה ואיחוד האמירויות - שגיוונו את ההכנסות שלהן.

בניגוד להן, כווית בקושי הצליחה לגוון את מקורות ההכנסה שלה, שנשענים בעיקר על יצוא דלקים. כבר לפני עשר שנים הזהירו במדינה מפני ההתמכרות לנפט, שאפשרה להעניק לאזרחים הטבות מפליגות: רוב מוחלט מהם עובדים במגזר הציבורי עם משכורת מנופחת, וכולם קיבלו מימון ממשלתי להוצאות על דיור, דלק ומזון.

בצמרת השלטונית בכווית, קיוו שהענקת זכויות פוליטיות מוגבלות לציבור תאפשר להם לגמול אותו מההתמכרות לנפט. מה שקרה בפועל הוא שגורמים אסלאמיסטיים ופופוליסטים קיבלו במה נרחבת להשמיע את דעתם ולקדם את האינטרסים שלהם ושל קבוצות כוח במדינה. התוצאה: שיתוק פוליטי, שהתפרש ברחבי המזרח התיכון ככישלון "הניסוי הדמוקרטי". למרות זאת, לא היה מדובר כאן באמת בדמוקרטיה, אלא במונרכיה עם פרלמנט בעל זכויות מוגבלות ביותר תחת האמיר שמחזיק בסמכות לפזר אותו.

כעת, ייתכן שהאמיר החדש ינסה להוכיח שלכאורה אין צורך כלל פרלמנט, אך הוא צפוי לעורר התנגדות רבה אם יוביל רפורמה כלכלית נרחבת מדי. הרי עד כה "החוזה" בינו לבין האזרחים היה שהוא מתגמל אותם ברווחה כלכלית בתמורה לקבלתה של דיקטטורה. כעת, יהיה עליו לקצץ ברווחה הכלכלית הזאת, אחרי שדה פקטו נטל את הזכויות הפוליטיות של האזרחים - לבחור ולהיבחר.