ספק אם יש מקריות בדיווח של רויטרס על הצבת טילים איראניים במערב עיראק. נראה שגם העיתוי וגם אמצעי התקשורת נבחרו בקפידה, כחלק מהמאבק נגד מאמצי ההתבססות האיראניים באזור.
איראן, זה לא סוד, מנסה להעמיק את השפעתה במה שמכונה "הבננה השיעית" - מתימן, דרך בחריין, עיראק, סוריה ולבנון (עם שלוחה בעזה). על האופרציה הזאת אחראי "כוח קודס" בפיקודו של קאסם סולימאני, ולמרות המצב הכלכלי הקשה באיראן - מוקצים לה מיליארדי דולרים בשנה.
בטהרן קיוו להיות במקום אחר בעת הזאת, בעיקר בזירה הסורית, אולם פעולות הסיכול המשמעותיות של צה"ל בשנה האחרונה שיבשו את תוכניתם. לכן אפשר שהם העבירו לעת עתה את מוקד פעילותם לעיראק, שהיא כר נוח יותר ומסוכן פחות עבורם. סביר שזה גם הרקע להצבת הטילים במערב עיראק; הצריבות ממלחמת המפרץ הראשונה וההיכרות עם האיראנים מובילות לנטייה הטבעית בארץ לראות בטילים האלה איום ישיר ומיידי על ישראל, אולם הדברים מורכבים יותר.
איראן רוצה קודם כל לשלוט בעיראק, שבה מתנהל כעת מאבק קשה בין תומכיה לבין הכוחות הפרו־אמריקניים. שליטה בעיראק משמעותה לא רק כסף וכוח, אלא גם נגישות גבוהה למפרץ, ובעיקר ציר יבשתי רציף בין איראן לים התיכון (או כמו שנהוג לומר בישראל: להיכנס לאוטו בטהרן ולצאת ממנו בראש הנקרה).
מעיראק תוכל איראן להמשיך להשפיע גם על מה שקורה בסוריה, ולנהל ביתר יעילות את מלחמתה שם, שנתקלת לא רק בקשיים שמערימה ישראל אלא גם במכשולים נוספים - לאחרונה התנהלו קרבות קשים בין צבא אסד למיליציות שיעיות באזור אבו כמאל שבמזרח סוריה, המשך לתקיפה אווירית שביצעה הקואליציה המערבית כנגד הכוחות הפרו־איראניים (ולתקיפה בחודש יוני נגד שיירות נשק שמיוחסת לישראל).
בטהרן קיוו להיות במקום אחר בעת הזו. הנשיא חסן רוחאני במצעד צבאי // צילום: אי.פי.איי
מאמצי ההתבססות האיראניים האלה מאיימים לא רק על ישראל. סעודיה והאמירויות נמצאות גבוה ברשימת היעדים של טהרן, ועימן הגורמים המתונים בעיראק, ומעל כולם ארה"ב, שאיראן מאתגרת את כל האינטרסים שלה באזור. מכאן, סביר שוושינגטון היא גם הנמנעת העיקרית של הדיווח, שנועד להזהיר אותה מפני המהלכים האיראניים, שמתבצעים ערב ההחלטה אם להסיג או להשאיר את הכוחות האמריקניים מאזור טנף. יעד משני הוא מדינות אירופה המרכזיות - בריטניה, צרפת וגרמניה - שבזמן שהן מנסות להציל את הסכם הגרעין, ממשיכה איראן לפעול בנמרצות נגד אינטרסים אחרים שלהן באזור.
הפעילות הבינלאומית חיונית כדי לעצור את התוכנית האיראנית הזאת. ישראל לבדה לא תצליח, ולא רק משום שהסיכויים לתקיפה ישראלית בעיראק קלושים (כדי שלא לסבך את האמריקנים); מדובר במערכה מתמשכת, שדורשת מקלות וגזרים כלכליים שרק המעצמות מסוגלות לנפק. בלעדיהם תמשיך איראן בתוכניתה, ומן הסתם גם תעצים אותה: עוד טילים, לשלל טווחים, כולל יכולת ייצור מקומית.
ספק, כאמור, אם הטילים האלה ישוגרו בקרוב לישראל. אפשרות כזאת קיימת תמיד, אבל סבירותה כרגע נמוכה מאוד משום שאיראן מעדיפה, עדיין, מערכה חשאית, ולא גלויה. עם זאת, כמו בתיאטרון, אקדח שמופיע במערכה הראשונה יירה מתישהו בהמשך המחזה, ואיראן מתכננת לטווחים ארוכים: אחרי שתחזיר לחיינו את איום הטילים ממערב עיראק, היא תציב מן הסתם מתישהו גם בתימן טילים לטווחים גדולים בהרבה, שיאפשרו לה לפגוע גם משם בישראל.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
