האירוע הזה אולי לא גרם לנפילת מסך הברזל, אבל הוא בהחלט סימל את רוח התקופה והאיץ את הבלתי נמנע: אסון צ'רנוביל באפריל 1986, בסמוך לעיר פריפיאט שבאוקראינה הסובייטית. האסון הגרעיני נולד משילוב של כשלים טכניים, לצד תרבות שקרים וטיוח, באימפריה שאסרה על עצמה להראות חולשה. עם זאת, החום בכור מספר ארבע והפיצוץ זירזו את תהליך ההמסה של המלחמה הקרה.
נשיא ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב, ניסה עוד לעצור את ההתמוטטות, והנהיג סדרת רפורמות ("פרסטרויקה") כדי להכניס אלמנטים של שוק חופשי. הוא גם ביקש להנהיג מדיניות של פתיחות וחופש ביטוי ("גלסנוסט"), אולם זה היה מאוחר מדי. ברית המועצות התפרקה והלכה, בלחץ התנועות הלאומיות. גם ניסיון ההפיכה (ה"פוטש") של השמרנים במפלגה הקומוניסטית, בשיתוף הקג"ב, באוגוסט 1991, לא עצר את התהליך: הפוטשיסטים הובסו. גורבצ'וב שרד, אך איבד כל השפעה והפך לא רלוונטי - בדומה לגורל ברית המועצות, שנעלמה מן העולם ופינתה את מקומה לרוסיה חדשה.
במובן מסוים, העולם שלפני הקריסה היה הרבה יותר פשוט: ארה"ב נגד ברית המועצות, קפיטליזם מול סוציאליזם, דמוקרטיות מול דיקטטורות, חירות מול הגבלתה. לשני המחנות התחלקו כמעט כל מדינות העולם. לשני הקטבים האלה, בהובלת ארה"ב מחד וברית המועצות מאידך, היה גם היבט תרבותי וקו אידיאולוגי: בעוד ברית המועצות יצרה כלים ראוותניים כמו טילים וטנקים, אך כלכלתה המתוכננת התקשתה לספק מוצרי יסוד כמו נקניק או נייר טואלט - בארה"ב שקדו על תחכום ופיתחו שבבים זעירים.
עם זאת, אסור להמעיט או חלילה לזלזל בחשיבות ברית המועצות: השפעותיה עוד חיות בקרבנו, ונפילת חומת ברלין לא יצרה בהכרח עולם חד־קוטבי, למעט חלק משנות ה־90. ארה"ב אכן זכתה להגמוניה במערב, אבל תהליכים פנימיים בתוכה יצרו מצב של חוסר יציבות. פיגועי 11 בספטמבר סימלו סוף של תקופה.
יש הטוענים כי היעלמות ברית המועצות וניצחון המערב היו הדבר הגרוע ביותר שקרה לארה"ב, אירועים שבאופן אירוני זירזו את ההיחלשות של אמריקה הגדולה.
נכון, ארה"ב עודה המעצמה החזקה מכולן, ואין לה מתחרים בתחום הצבאי. אך מבחינה כלכלית היא כבר לא לבד, כי ענקית אדומה נוספת צמחה לה, בסיוע אמריקה עצמה, עוד במהלך המלחמה הקרה: הרפובליקה העממית של סין. האם אנו בפתחו של עידן דו־קוטבי נוסף, הפעם בין וושינגטון לבייג'ין? בהחלט נראה כך.
במהלך המלחמה הקרה נוצר משחק בין שני שחקנים, שהיה בעל כללים די ברורים. כאשר שחקן אחד נטה להסלים, מערכת היחסים היוותה כוח מאזן, כי בסופו של דבר זה היה קרב בין שחקנים רציונליים. זו מסקנה חשובה של אותה תקופה קשה ומעצבת: לשמור על כללי המשחק, אפילו בין אויבים.
תהליכים פנימיים מתרחשים גם בתוך סין, ואירועים בלתי צפויים עלולים לקרות גם שם. לא מדובר בדבר ששמור רק לארה"ב. אימפריות נופלות, וזה טבע העולם, ורק ברגע ההתרחשות נראה שזה קרה פתאום, בהפתעה גמורה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו