יהדות אירופה ניצבת בפני אחת התקופות הקשות שידעה מאז תום מלחמת העולם השנייה: מלחמת אוקראינה והשלכותיה על שתיים מהקהילות הגדולות ב"יבשת הישנה"; ההתעצמות המשמעותית של האנטישמיות - לא רק במדינות שבהן מתגוררות אוכלוסיות מהגרים מוסלמיות גדולות; התחזקותן של מפלגות "הימין העמוק", שהגיעו לאחרונה לשלטון או לעמדת השפעה על השלטון במדינות כאיטליה וכשבדיה; ההתבוללות הגדלה, והביקורת - גם בשורות של ממסדי קהילות יהודיות מסוימות - על תוכניות של ממשלת ישראל הנוכחית בתחומים שונים.
כל אלה מציבים אתגרים עצומים בפני ראשי יהדות אירופה. אריאל מוזיקנט (71) מונה לפני שנה למלא את מקומו של נשיא הקונגרס היהודי האירופי הקודם, משה קנטור, שעליו הוטלו סנקציות בריטיות עקב קשריו עם השלטון הרוסי. מוזיקנט, איש עסקים יליד חיפה, כיהן בשנים 2012-1998 כראש הקהילה היהודית באוסטריה, ולאחר מכן כסגן נשיא הקונגרס היהודי האירופי.
כראש הקהילה היהודית האוסטרית, הוא היה מראשי המאבק נגד צירופה של "מפלגת החופש" לממשלת אוסטריה ב־2000, מהלך שהעניק הכשר פוליטי למפלגות דומות במדינות אירופיות אחרות. בחודש שעבר התכנסה צמרת הקונגרס היהודי האירופי בבריסל לדיון על המציאות הפוליטית המשתנה באירופה ולבחינה מחדש של גישת החרם המוחלט שהיתה נהוגה עד כה כלפי כלל מפלגות הימין הלאומניות.
"אנחנו מתמודדים עם המציאות הזו ומנהלים דיון עליה", אומר מוזיקנט ל"ישראל היום" בראיון מקיף ראשון לתקשורת הישראלית מאז מונה לנשיא הקונגרס, "לפני 20 שנה קיבלנו החלטה ברורה: לא יהיה בינינו לבין הימנים הקיצוניים באירופה כל קשר או מו"מ. ההחלטה הזו נולדה כיוזמה של הקהילות היהודיות בצרפת, בגרמניה ובאוסטריה, ואומצה פה אחד על ידי כל הקהילות החברות בקונגרס היהודי האירופי. ניסינו לדבוק בעמדה הזו כמה זמן שיכולנו, אבל הנסיבות השתנו ואי אפשר להמשיך לדבוק בה.
"לכן באסיפה הכללית האחרונה של הקונגרס היהודי האירופי, שנערכה בתחילת פברואר, שינינו את עמדתנו בהתאם כך שהחלטות בעניין יתקבלו באופן פרטני בנוגע לכל מדינה. יש הבדל בין 'אחי איטליה' ל'מפלגת החופש' (FPÖ) באוסטריה. באוסטריה, בגרמניה ובצרפת, העמדה שלנו לא השתנתה באופן יחסי. אין לנו כל קשר עם 'מפלגת החופש' האוסטרית, עם 'אלטרנטיבה לגרמניה' ועם הימנים הקיצוניים בצרפת. באוסטריה, לדוגמה, מדובר ב'נאצים שפועלים במרתף' - כלומר, מסתירים את דעותיהם האמיתיות. אלו אנשים ששוב ושוב משמיעים עמדות ימניות קיצוניות, אנטישמיות ואנטי־יהודיות, לפעמים במרתף, כדי שלא ישמעו אותם. המצב באוסטריה, בגרמניה ובצרפת ברור למדי. לא יהיה מגע ושיח איתם.
"באיטליה היו ויש מגעים עם מפלגת השלטון הפוסט־פשיסטית. זו גישה של פוליטיקה פרופורציונלית, זהירה. אנחנו מייצגים את האינטרסים של הקהילות שלנו, אבל אנחנו שומרים על עקביות בעמדותינו ככל שניתן".
כלומר, החלטתם על הפרדה זהה לזו הקיימת בפרלמנט האירופי - בין סיעת "השמרנים והרפורמיסטים" לבין סיעת "זהות ודמוקרטיה"?
"החלטנו על הבחנה בין הימין החדש לבין 'הנאצים במרתף'. ישראל, באופן מצער, לא נוקטת הבחנה ברורה כל כך בין המפלגות הללו. היו לנו מדי פעם עימותים עם חברים בממשלות ישראל בעניין הזה. לא עם הממשלה הנוכחית. עוד מוקדם מדי. נחכה לראות מה יבוא. אבל היו לנו בעיות עם ממשלת נתניהו הרביעית, שניסתה ליצור קשר עם 'מפלגת החופש' האוסטרית סביב הקמתה של ממשלת סבסטיאן קורץ. היתה לי מחלוקת עמוקה עם נציגי אותה ממשלה ונציגי הליכוד, עד שהגיע מכתב מצידו של נשיא ישראל דאז, ראובן ריבלין, שהצהיר ברורות: עם האנשים הללו מ'מפלגת החופש' לא יהיה כל קשר".
עם זאת, האם תוכל לגלות הבנה לכך שממשלת ישראל תאמץ מדיניות שונה משלכם?
"לא. הפושעים שרצחו את אבותינו נותרו כשהיו, עבורנו ועבור ישראל, וזה תופס גם לגבי יורשיהם הרעיוניים. אם ישראל רוצה לעצום עיניים, אנחנו לא יכולים להסכים לכך. אנחנו חיים כאן, ויש לנו אחריות. מכאן נובעת גם ביקורת חלקית מצידנו כלפי ממשלת הונגריה: כשזו מנסה לטהר את שמם של האדמירל הורטי, שליט הונגריה במלחמת העולם השנייה, ועוזריו מאחריות לרצח של מאות אלפי יהודי הונגריה. ישראל עוצמת את עיניה לנוכח תופעה זו".
גם כלפי פולין?
"גם. כלפי פולין ישראל צריכה להיות ביקורתית יותר. הפולנים חוקקו לפני זמן קצר חוק ששחרר את פולין מכל אשמה. לפי ההגדרה הפולנית, הפוגרום שבוצע ביהודים בקיילצה לאחר השואה לא אירע. כמו כן, לא מתבצעת החזרה של רכוש יהודי בפולין. זה צעד חמור יותר ממה שאנחנו רואים במדינות אחרות. הקונגרס היהודי האירופי לא משתתף כבר כמה שנים באירועי הזיכרון הרשמיים באושוויץ בגלל העמדה הלא ברורה של הפולנים כלפי הפשעים שביצעו הפולנים נגד יהודים אחרי 1945".
הנשיא הרצוג צפוי להשתתף בחודש הבא באירועים בוורשה לציון 80 שנה למרד גטו ורשה. זו מחווה חיובית או לא?
"הכל תלוי בהתפתחות העמדות של פולין. אני חושב שהפולנים חייבים להבין את עמדותינו בעניינים שציינתי, ולשנות את עמדתם. אין לנו עוינות עקרונית כלפי פולין. נהפוך הוא. אנחנו ידידי העם הפולני. אך כרגע הממשלה הפולנית נוקטת צעדים שלא מוצאים חן בעינינו. אם משהו ישתנה, ואני חושב שהישראלים עוקבים אחרי המצב בקפידה, נראה מה נעשה. אנחנו לא מכתיבים לפולנים מה שעליהם לעשות. זו צריכה להיות החלטה שלהם".
באירופה יש שרואים קווים מקבילים בין הימין הקיצוני באירופה לבין ממשלת ישראל הנוכחית. גם אתה רואה דמיון כלשהו?
"אני לא רואה דמיון או הקבלה בין מדינה אחת באירופה לאחרת. לכל מדינה באירופה יש להתייחס באופן שונה. מדוע, אם כן, צריך לערוך כעת השוואות לישראל? ישראל נמצאת במצב גיאופוליטי שונה לחלוטין. זה יותר מ־100 שנה שהיהודים בה מוקפים בשכנים עוינים שרוצים לחסל אותם, וחווים התקפות טרור בלתי פוסקות. כלומר, המצב בישראל שונה מאוד מהמצב באירופה. לא הייתי רוצה לדעת איך מדינות אירופה היו מגיבות לו היו נמצאות במצבה של האוכלוסייה הישראלית. קרוב לוודאי שבמקרה כזה היו בכל מדינות אירופה ממשלות ימין קיצוני.
"לכן צריך להתייחס בביקורתיות כלפי המתרחש בישראל - ואנחנו עושים זאת, אך אנחנו מסרבים לפרסם הודעות בתקשורת כאן באירופה שבהן אנחנו מבקרים את ישראל. אם יש לנו מה לומר לישראל, עומדות בפנינו שתי אפשרויות: הראשונה היא לעלות לישראל ולבחור שם, והשנייה - בעניינים הקשורים ישירות אלינו - היא לנסוע לשם ולדבר עם הפוליטיקאים הישראלים. עקרונית אני חושב שזה לא נכון שאנו, כיהודי אירופה, נשיא לישראל עצות או נביע ביקורת פומבית. כנשיא הקונגרס היהודי האירופי, אני לא אנהג כך, ולא משנה מה יקרה בישראל. אם יש לי בעיות עם ישראל, אני נוסע אליה ומדבר עם ראש הממשלה, שר החוץ, השר לענייני העם היהודי ואחרים. אני מתוכנן לקיים שיחות כאלו בקרוב".
חווינו לאחרונה גל אנטישמיות בגלל הקורונה וגל אנטישמיות בגלל מלחמת אוקראינה. האם יבוא כעת גל אנטישמיות נוסף בגלל המצב הפוליטי בישראל?
"איני חושב כך. גלי אנטישמיות מתרחשים בלי כל קשר לסיבה כזו או אחרת. אנטישמיות היא מחלה של האנטישמים. היא קיימת כל הזמן, לפעמים באופן חזק יותר, לפעמים פחות. אני חושב שלממשלת ישראל ולמה שמתרחש כעת במדינה אין השפעה מהותית על האנטישמיות באירופה. האנטישמים משתמשים בזה כהצדקה לאנטישמיות שלהם. האנטישמיות היא תופעה קיימת, ובאופן מצער אי אפשר להיפטר ממנה. בשנים האחרונות היא באה לידי ביטוי באופן חזק יותר, למשל מצד השמאל ומצד הפליטים שבאו הנה מהמזרח התיכון. מנגד, התקיפות הפיזיות נגד יהודים פחתו. מעבר לכך, המחויבות של ממשלות אירופה והאליטות באירופה נגד האנטישמיות התחזקה באופן משמעותי. יש הרבה יותר פעילויות למאבק באנטישמיות ולהגברת המודעות נגדה, ויש גם הרבה יותר מוסדות שמתעדים את האירועים האנטישמיים. כמעט בכל רחבי אירופה יש היום תוכנית פעולה נגד האנטישמיות, שמאפשרת לזהות טוב יותר את אירועי האנטישמיות ולהיאבק בהם. במלוא הכנות, האנטישמיות שאנחנו חווים היום אינה איום קיומי על העם היהודי. זה לא נעים, צריך להיאבק בזה, אבל זה לא גורם לי לדאגה גדולה".
בכנס יסוד השדולה למאבק באנטישמיות ובדה־לגיטימציה לישראל, שנערך בשבוע שעבר בכנסת, דובר על כך שאנטישמיות גורמת ליהודים להפסיק ללכת למוסדות יהודיים, להזדהות כיהודים, וכתוצאה מכך להיעלמותן האיטית של קהילות במדינות שונות.
"זה תמיד היה כך. כיום יש סקרים שמראים בדיוק מה השפעת האנטישמיות על החיים היהודיים, כך שניתן להכיר את המצב טוב יותר. לפני 30 שנה המצב היה חמור הרבה יותר, אך לא היתה מודעות לכך ולא דיברו על כך באופן פומבי. בשנות ה־50, כשהגעתי לאוסטריה עם הוריי, 80%-75% מכלל האוסטרים היו אנטישמים מוצהרים. היום שיעור האנטישמים כאן עומד על פחות מ־25%. כך שחל שינוי דרמטי לאורך השנים. לא היו אז חוקים נגד עבירות והסתה אנטישמיות, היום יש חקיקה שמאפשרת לכוחות החוק והמשפט להגיב על העבירה האנטישמית הקלה ביותר. ויש גם מודעות רבה יותר בקרב האוכלוסייה לכך, שהאנטישמיות קיימת ולא נעלמת. לפי הסקרים, יש נטייה של אנשים לא ללכת עוד למוסדות יהודיים. האם בגלל זה חיי היהודים באירופה השתנו? לא. מה שמפריע לחיים היהודיים באירופה לצד האנטישמיות הוא הפיזור הדמוגרפי וההתבוללות של היהודים. 50% מ־2 מיליון היהודים באירופה שוקלים לעזוב את אירופה בשל כך".
בכינוס שנערך לאחרונה במשרד החוץ בירושלים עם ראשי הקהילות היהודיות באירופה, העלית תביעות ברורות מאוד לסיוע מצידה של ממשלת ישראל. חלק מהתגובות לכך בישראל היה: שיעלו לישראל ויפסיקו להתלונן. מה התשובה שלך לכך?
"זו תגובה של אנשים בעלי ראייה קצרת טווח, שלא מבינים את הבעיה. לא כולם בישראל מגיבים כך. נהפוך הוא. הבעיה הגדולה של יהדות אירופה, שלדעתי גדולה הרבה יותר מהאנטישמיות, היא ההתבוללות ואובדן הזהות היהודית. זו לא סיבה לעלות לישראל, כי אני מכיר ישראלים רבים שאין להם זהות יהודית. אנחנו לא רוצים להתחיל לריב בינינו איזו התבוללות מתרחשת אצלנו או אצלכם. באירופה יש התבוללות מאסיבית, וזה איום גדול על קיומן של קהילות יהודיות. נגד זה עלינו, בקהילות היהודיות, לפעול יחדיו. הקמתי לאחרונה קבוצת עבודה שכוללת נציגים מ־25 קהילות, נציגי הסוכנות היהודית ומשרד התפוצות בישראל, ואנחנו מתחילים לעבוד על זה. אלו שאומרים שכל היהודים צריכים לעלות לישראל הם עיוורים. אני שמח בכל פעם שיהודי עולה לישראל. אבל לא תצליחו להעלות לישראל 6 או 7 מיליון יהודים שחיים בגולה. לפחות לא ב־100 השנים הקרובות. מה גם שישראל מרוויחה מאוד מקיומן של קהילות יהודיות בגולה וצריכה להיות מאושרת על כך שקיימת גולה יהודית, שתומכת בישראל, נאבקת עבור ישראל ומייצגת את ישראל".
מאז פרוץ מלחמת אוקראינה מוצאים את עצמם יהודים באירופה, לראשונה זה כ־100 שנה, ניצבים משני עברי המתרס במלחמה עקובה מדם.
"אני לא רואה את המצב כך. האינטרס הראשון של היהודים הוא להגן על יהודים - הפליטים היהודים מאוקראינה, שאנחנו מעניקים להם הגנה, והעלייה המאסיבית מרוסיה. אנחנו צריכים להגן על היהודים. אנחנו לא צד בעימות בין רוסיה לאוקראינה. אנחנו עומדים לצד אחיותינו ואחינו בארצות אלה. נקודה. איני רוצה לומר דבר מעבר לכך".
גם לא על אפשרות שיהודי אירופה ינסו לתווך בין הצדדים?
"אני לא מגלומן. אני יודע מה אני יכול לעשות ומה לא. אם מקרון, שולץ ונתניהו לא יכולים לפתור את הבעיה, הקונגרס היהודי האירופי לבטח אינו יכול לעשות זאת. יש לי בעיות מעשיות לפתור. אני צריך לדאוג לכך שליהודים באירופה יהיו קהילות בעוד 20, 30, 40 שנה, שהקהילות יתפקדו, שבתי הספר יפעלו, שילדים יהודים יקבלו חינוך יהודי. אלו הבעיות שלנו. אנחנו משאירים לאחרים לשנות את העולם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו