הכלכלה הרוסית מחזיקה מעמד: הסנקציות התבססו על הנחות מיושנות - ואינן מספיקות

300 ימים מאז שהחלה את מתקפתה על אוקראינה, רוסיה נראית כמדינה הבריונית הגדולה בעולם, שמתמודדת עם הסנקציות הנרחבות מכל. כשלפני כמעט עשרה חודשים הוכרזו הראשונות שבהן - תפיסה של כמעט 300 מיליארד דולר מהרזרבות של הבנק המרכזי, הפסקת קשרי תעופה עם המדינות המפותחות, ניתוק של בנקים מרכזיים ממערכת סליקה בינלאומית ויציאה מרצון של כמעט אלף חברות בינלאומיות מהמדינה - נראה היה שהכלכלה הרוסית תקרוס עוד השנה. זה לא קרה. מדוע - ולמה אפשר לצפות בהמשך?

במשך שנים תוארה רוסיה כ"תחנת דלק המחופשת למדינה", וההנחה הזו הפכה לבסיס עבור מדיניות הסנקציות. אפילו לפני המלחמה, גישה זו התעלמה מלפחות ארבע נקודות חשובות: ראשית, הניסיון של הרשויות הפיננסיות ברוסיה השתפר משמעותית מאז המשבר של 2008; שנית, הגודל והמאפיינים של השוק הרוסי הפנימי; שלישית, הקשרים הכלכליים ההדוקים שיצרה רוסיה עם מדינות לא־מערביות; ורביעית, היקף העסקים הפרטיים ברוסיה ועמידות הצרכנים הרוסים.

כשבמערב חזו שרוסיה תרוסק באמצעות קריסת המטבע הלאומי, כפי שקרה במשברי 1998 ו־2009, זה היה רעיון נכון, כי עבור אזרח רוסי מהשורה אובדן מחצית מערך הרובל היה הסימן הטוב ביותר לכך שהכלכלה בצרות. אך במארס 2022 הרשויות הגיבו בהגבלות על ההון: אסרו משיכת דולרים וביקשו מהחברות להמיר את ההכנסות לרובלים. כתוצאה מכך, הדולר - שזינק משער של 77 רובל בפברואר ל־120 רובל במארס - שב לרמת 80 רובל באפריל ונשאר בה. האינפלציה רוסנה, והיואן הסיני החליף את הדולר כמטבע הזר הנסחר ביותר בבורסת מוסקבה.

השוק הרוסי נחשב קטן ופגיע, אך למעשה הוכיח עצמו כלא תלוי מדי באספקה המערבית. מעט ענפים נפגעו קשות או כמעט חרבו - בניית מטוסים, תעשיית הרכב וייצור הציוד הכבד. אך עבור הצרכנים היו עד כה רק שינויים מעטים, כי משק בית רוסי טיפוסי מוציא עד 70% מהכנסותיו על מזון ומצרכים שכמעט לא נפגעו (רוסיה הפסיקה את יבוא המזון מהמערב ב־2014, כך שבשוק הזה היו רק מעט תמורות השנה). מרבית המצרכים מיוצרים בתוך רוסיה או מיובאים ממדינות אסיה שלא תומכות בסנקציות, וההכנסות הקפואות פשוט מוציאות רכישה של בתים ומכוניות מרשימת הקניות.

יבוא מקביל ושווקים חדשים

היתה גם הערכת יתר של מידת הקשר בין הכלכלות הרוסית והאירופית. לו התרחשו אירועי 2022 שני עשורים מוקדם יותר, הכלכלה הרוסית היתה על הקרשים. אך כעת היא מקבלת אספקה של רכיבי הייטק מסין, המוצרים המערביים מגיעים באמצעות יבוא מקביל דרך טורקיה, ונפט רוסי הוסט מהשוק האירופי לסין, לטורקיה ולהודו. האמברגו האירופי על הנפט ותקרת המחיר אינם שוברי שוויון: רוסיה תאבד בשנה הבאה עד 20% מיצוא הנפט ועד 50% מיצוא הגז, אך שני המספרים משקפים כ־11% מהתפוקה בלבד, כי 35% מהנפט הם לצריכה פנימית, וכך גם יותר מ־70% מהגז.

אחרון, אך לא בלתי חשוב: להוציא את תחום האנרגיה והבנקאות, הכלכלה הרוסית נשלטת על ידי עסקים פרטיים, ובעליהם עושים ככל יכולתם כדי לגוון את מקורות היבוא, לחתוך מחירים ולחפש לקוחות חדשים, ואף מוכנים לספוג הפסדים כדי לשמור על תפקוד עסקיהם. הדבר שונה בתכלית מהכלכלה הסובייטית, שאליה הושוותה רבות בטעות הכלכלה הרוסית בידי אנליסטים מערביים. ומעל לכל, הרוסים, שרמת חייהם השתפרה פלאים מאז שנות האלפיים, לא ראו שיפור מ־2012, ולכן פוטין הסיט את הרטוריקה מסוגיות כלכליות לסוגיות גיאופוליטיות עם שובו לקרמלין. לכן רוב האנשים רק מקווים שלא יהיה גרוע יותר, ויכולים לסבול עוד ירידה של 10%-5% בהכנסותיהם הזמינות בלי לרטון נגד השלטון.

הכלכלה הרוסית בימים אלה נמצאת במצב ייחודי, שבו הסנקציות פגעו בתעשיות המרכזיות שלה (תחום האנרגיה, התעשיות הכבדות, המתכות והבנייה), אך השאירו את השוק הצרכני כמעט ללא פגע. המשמעות היא שהאפקט של מדיניות הסנקציות יבוא לידי ביטוי רק בעוד שנתיים-שלוש.

כמו כן, התקציב ב־2022 קיבל הכנסות בלתי צפויות, נוכח שיא של כל הזמנים במחירי האנרגיה שייצאה רוסיה לאירופה. לכן הגירעון בסוף השנה יהיה בסביבות 2.7 טריליון רובל או 2% מהתמ"ג. ב־2023 הגירעון יוכפל אם המלחמה תימשך, אך הוא יאוזן בקלות על ידי הרזרבות מהקרן לרווחה לאומית, שבה אצורים 11.4 טריליון רובל, ועל ידי הלוואות מהציבור מצד משרד האוצר (הציבור מחזיק בבנקים 37 טריליון רובל). אם לא יהיה שינוי בהוצאות, אין לצפות למשבר ב־2023, וגם לא ב־2024.

מסקנתי, אם כך, לא נראית מבטיחה לאלה המצפים לקריסת הכלכלה הרוסית. התמ"ג יצטמצם בשנתיים הבאות בכ־3% מדי שנה, כי בתנאים הנוכחיים אין מקורות לצמיחה. הוצאות הממשלה יחזיקו את הצטמקות הכלכלה ברמה מתונה. ההכנסות הזמינות יצטמקו מדי שנה בכ־2.5%, אבל הציבור יסבול את הירידה, שמוצגת כמלחמת "המערב" נגד רוסיה. הקשיים יתחילו להיערם באמצע 2024 (אם הסנקציות יישארו בתוקף), כי אז תרוקן קרן הרווחה הלאומית, וכי פוטין יבקש להגדיל את ההוצאות הסוציאליות לקראת הבחירות לנשיאות במארס 2024. אך 2024 רחוקה מכדי לחזות מגמות.

ההנחה שעיצומים כלכליים יכולים לשנות את המטרות הפוליטיות של רוסיה היתה שגויה מראשיתה - לא מפברואר 2022 אלא ממארס 2014. סנקציות כלכליות נגד רוסיה אינן יעילות יותר משהיו יכולות להיות הגבלות מסחר עם גרמניה הנאצית. כדי לעצור את הפלישה הרוסית לאוקראינה יש להרוס את הצבא הרוסי בשדה הקרב, ולא ליצור בעיות קלות לכלכלה הרוסית.

ד"ר אינוזמצב הוא כלכלן וחוקר מדעי מדינה רוסי