הקשבתי ביום שישי לנאום של ולדימיר פוטין, והבנתי: הוא אינו נאבק באוקראינה ואפילו לא בנאט"ו ובמערב, שאותם תקף לאורך דבריו; חשבתי, הוא נאבק עכשיו במציאות עצמה.
למעט אמוציות ודמגוגיה, כלל הנאום עניין מהותי אחד: הנכונות שלו לשבת למו"מ עם אוקראינה, אם כי השטחים המסופחים אינם על השולחן. את הדברים הוא אמר כאשר האוקראינים מתקדמים והרוסים בורחים. לומר "לא נדון בעתיד השטחים האלה" אפשר כאשר אתה באמת שולט בהם, או מתקדם - והאויב נס מפניך. רק אז אפשר להציב תנאים. לכן, לדעתי, הוא נמצא בקונפליקט עם המציאות, או לפחות מנסה להתעלם ממנה.
האם פוטין לא מבין את גודל הבעיה? בשבועיים האחרונים הוא הצהיר שלוש פעמים על נכונותו למו"מ. פעמיים, בשיחה עם ראש ממשלת הודו מודי ועם נשיא טורקיה ארדואן, אפילו לא הציב תנאים. כלומר, הוא הציג את רצונו לעצור את המערכה, וזה אומר שהוא מבין שהצבא שלו נסוג ושהניצחון אינו באופק. הרי בעבר, כאשר נראה לו שהוא מנצח, הוא דחה את פניות זלנסקי למו"מ והציב תנאים בלתי ניתנים למימוש. והנה, שלשום שוב הביע נכונות למו"מ, אם כי הפעם, אחרי משאלי העם, הציב תנאי.
אבל גם כאן יש ניואנס: המשאלים נערכו בניגוד לרצונו של פוטין. מטרתו הראשית היא לעצור את המלחמה, והמשאלים מפריעים כי אם קודם יכול היה להחזיר שטחים שכבש, מהרגע שהם נכללו בפדרציה הרוסית - מרחב התמרון שלו הצטמצם.
לסנדל את פוטין
איך התרחשו המשאלים? משום שלהפתעת פוטין, ראשי ה"רפובליקות" של דונצק ולוהנסק התחילו לנהל משחק עצמאי.
ימים לפני עוד תדרכו בקרמלין שהמשאלים מושהים, ושאת מחוזות חרסון וזפוריז'ה עזבו היועצים שנשלחו להכין את הקמפיינים. שוב ושוב נאמר כי צריך לפתור את הבעיה הצבאית, לבלום את התקדמות האוקראינים, ורק אחר כך לעסוק במשאלים ובצירוף. שזה היה הגיוני.
הנשיא ביידן תוקף את פוטין על בימת עצרת האו"ם // קרדיט: רויטרס
לא חלפו יומיים-שלושה ובתי המחוקקים של דונצק ולוהנסק פנו לראשי ה"רפובליקות", פושילין (דונצק) ופסצ'ניק (לוהנסק), וביקשו פומבית לערוך משאלים על הצטרפות לרוסיה.
מה שקרה די ברור: פושילין ופסצ'ניק קראו את ההדלפות מהקרמלין והבינו שאם המשאלים מושהים, הקרמלין מתכוון להיפטר מהם. הרי הם ראו מה קרה ליד חרקיב - הרוסים הנמלטים הותירו מאחור את המשת"פים - והחליטו לפעול.
ייתכן שהיו לפושילין ולפסצ'ניק בעלי ברית בקרמלין - טורצ'ק (מזכ"ל המפלגה של פוטין), אולי פטרושב (ראש מועצת הביטחון הרוסית), סביר להניח שגם גרומוב (סגן ראשון לראש סגל הנשיא), אבל בבסיס עמד רצונם להציל את עצמם. לפתע הניצים במוסקבה הבינו שהמהלך תואם את ציפיותיהם להגדלת ההימור שיביא להסלמה ויסנדל את פוטין, וכולם יחד הרימו מבצע תקשורתי־ציבורי בעד המשאלים.
הקרמלין נקלע למלכודת. הרי מה יאמרו? נכנסנו לאוקראינה כדי להגן על תושבי המחוזות האלה. אם נאסור עליהם לערוך משאל, אז מה אנחנו עושים שם? סירוב לערוך משאלים היה שולל את הלגיטימציה למלחמה. הקרמלין נאלץ להסכים, אף שלא היה בעד.
כך אפשר להבין את שחרור השבויים מרג'ימנט אזוב (הסדין האדום של הפרופגנדה הרוסית; ד"ב) - זה היה ניסיון לאותת לקייב שהוא, פוטין, לא כל כך רע, שאפשר לעשות איתו עסקים. כי המטרה של פוטין להגיע מהר למו"מ, אחרת יפסיד את המלחמה. ואם יפסיד, הוא יאבד את השלטון. כל הלגיטימיות שלו מבוססת על ההנחה שהוא חזק ותמיד מנצח. ואם יתברר שהזדקן ולכן מפסיד, איש אינו זקוק לו.
לשנות את הנרטיב
ולמה היה צריך להשתלח במערב ובערכיו ולדבר נגד "תכתיביו"? כדי לשנות את הנרטיב ולטשטש את העובדה שמדובר בעימות בין רוסיה לבין העולם כולו.
פוטין יודע שאזרחי רוסיה אינם רוצים בידוד כי אפילו לקיצונים ברור שאי אפשר לנצח במאבק נגד העולם כולו. אז הוא מנסה לשנות את התמונה ולהציג את רוסיה כמובילת רוב העולם, שנמצא בעימות עם המערב. זה ניסיון למנוע דיכאון, בכי ונהי - כי עם בסיס מפורר מנטלית, איך אפשר שלא לאבד את השלטון?
גם בתוכן לא היה שינוי, אבל הודגש המרכיב האנטי־קולוניאלי: פוטין דיבר כמנהיג מדינת עולם שלישי, משל עמד בראש סנגל או אוגנדה.
הפרשה הזו מלמדת שהוא נחלש. האירועים שהוא החל יצאו משליטתו. פוטין כבר לא כל כך מוביל, כמו מובל. יש עוד החלטות שהוא מקבל לבד ויוצר אג'נדה, אבל בשאלות מסוימות האירועים מתפתחים בלי קשר אליו ולעיתים גם בניגוד לרצונו, והוא אינו יכול לעשות דבר.
עבאס גליאמוב הוא כותב הנאומים של פוטין לשעבר
הביא לאור: דוד ברון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו