אז מה קורה בחזית הדרום? מה שלום המבצע, שבו פתחה אוקראינה ב-29 באוגוסט במחוז חרסון? אם להסתמך על הודעות הצד הרוסי, הכל מובן מאוד: האוקראינים ספגו אבדות כבדות והמתקפה נכשלה. סוף פסוק. אבל א) כולנו יודעים את מידת האמינות של משרד ההגנה במוסקבה, ב) יש דיווחים יומיים על המשך השמדת מחסנים ובסיסים, ו-ג') בסיטואציה הנוכחית נדרשת זהירות מיוחדת מכיוון שבקייב בחרו מיום א' של המבצע בשתיקה כמעט מוחלטת לגביו.
למה? ראשית, כדי להימנע מפיתוח ציפיות מרחיקות לכת (ולכן שימו לב שהדוברים הרשמיים לא השתמשו במושג "מתקפת-נגד" אלא מבצע התקפי); ושנית, וזה משמעותי יותר - כי לפחות על פי הרמיזות הרשמיות, יש תוכנית מקיפה, שעלולה להינזק מדיווחים על פעולות הכוחות ומיקומיהם, ואילו מסיבות שחלקן מתוכננות וחלקן מאולצות התוכנית (יהיה היקפה אשר יהיה) אמורה להיעשות עקב בצד אגודל ובקצב איטי. "זו שיטת אלף החתכים", אמר מיכאילו פודוליאק, יועץ לזלנסקי, רומז לשיטת ההוצאה האיטית להורג ("לינגצ'י"), שהייתה נהוגה בסין האימפריאלית: הנידון היה מומת בביצוע חיתוכים עד אשר דימם למוות. במילים אחרות: אל תצפו למכת מחץ, לפחות לא כעת.
אוקיי, מה השיגו האוקראינים כעת? ובמה זה שונה ממה שעשו עד כה? חוץ מכיבוש של ארבעה יישובים במחוז חרסון, המבצע ההתקפי הביא את הרוסים לתנועה תזזיתית ברחבי המחוז (העברת כוחות וציוד, למשל). בכך חשפו נכסים שהיו סמויים מעיניי האוקראינים עד כה. חשפו - ואיבדו אותם. "המטרה שלנו היא לגלות ולפגוע, לגלות ולפגוע", אמר היועץ ארסטוביץ' בסוף השבוע, "ולכן היקפי הפגיעות גדלו מאוד בימים האחרונים". כמו כן, פיקוד דרום האוקראיני הודיע אמש כי לרוסים אין עוד למעשה אפשרות בטוחה להעביר תחמושת לכוח המרוכז בגדה המערבית (כנראה קצת יותר מ-20 אלף).
ולמה איננו רואים מתקפת-נגד "קלאסית", עם טנקים שועטים בשדות וכדומה? כי אופי המלחמה, נכון לעכשיו, אינו מאפשר זאת - בגלל אילוצי כוח אדם, אילוצי שיריון, דומיננטיות הארטילריה והכל-נוכחות של כטב"מים. הדברים נכונים לגבי שני הצדדים, מה שיוצר קושי לפריצות דרך, אבל המגמות שונות. בואו נלך לפי הסדר.
שילוב של ארטילריה עם מודיעין אווירי טקטי (כטב"מים) הופך את יחידות השיריון לטרף קל ולאבידות מיותרות לחלוטין. לדברי אנליסט הצבא האוסטרי טום קופר, כל פעם שאוקראינה ניסתה לאסוף טנקים, הרוסים גילו זאת והשמידו אותם. קייב אמנם הצליחה לפצות על האבידות באמצעות השתלטות על טנקים רוסים ותיקונם, כמו גם באמצעות סיוע מערבי (פולין שלחה יותר מ-200 טנקים) והיום יש לה יותר טנקים מאשר בתחילת המלחמה, אבל לנוכח הדומיננטיות של הארטילריה, הם הושארו כרזרבה. גם הרוסים נזהרים: קופר תיאר כיצד בפעם האחרונה שרוסיה ניסתה להשתמש בטנקים של ארמיה 1 לצורך תקיפה באזור דונצק, 90% מהם הושמדו עוד לפני שהגיעו לשדה הקרב... שלא לדבר על כך שהרוסים נכוו קשות בפברואר-מארס מהשימוש האינטנסיבי של אוקראינה בנשק נ"ט אמריקני ובריטי (ג'אוולין, NLAW).
אז ארטילריה "שולטת", אבל לאן זה הולך מכאן? היתרון הרוסי מלכתחילה היה בכמות הפגזים, ולכן כל עוד יש להם כזה, לאוקראינה אין יכולת וגם אין טעם לצאת למתקפות מרוכזות. למה להעניק לאויב מתנה? בשביל תמונה דרמטית? מנגד, היתרון הרוסי הזה הולך ונשחק: לפי החישובים של פבל לוזין, מומחה לצבא רוסיה מה-FPRI, בחצי שנת מלחמה השתמש הצבא הפוטיני ב-7 מיליון פגזים (חדשים או משוקמים), שחלקם נותרו כירושה מבריה"מ. בקצב המלחמה הנוכחי (בין 24 אלף פגזים ביום שקט יחסית ל-60 אלף בימים אינטנסיביים), ובהתחשב ביכולות הייצור הקיימות, עד סוף השנה הזו תסבול רוסיה ממחסור קריטי בתחמושת (החישוב שלו כולל גם השמדת מחסנים בידי האוקראינים). הוסיפו לכך את השחיקה של קני התותחים (שנעשים מסוכנים לצוות אחרי מספר שיגורים מסוים), ואת איכות הפגזים עצמם (חלקם פגומים או פגי תוקף משום שהוצאו מהמחסנים), ונראה כי היכולת הרוסית להפעיל ארטילריה - ה-יתרון שלה עד כה - תלך ותפחת. ומכיוון ששיטת התקיפה הרוסית מבוססת על הפגזות שטיח, כלומר כולה כמותית, זו עוד סיבה למה מוסקבה מאבדת יתרון מערכתי וחותרת כל הזמן להביא להפסקת אש.
גם בצד האוקראיני משתמשים באופן אינטנסיבי בארטילריה, אבל באופן שונה. מכיוון שבכמות אי אפשר להתחרות ברוסים, צבא אוקראינה מרוויח מדיוק הפגזים המערביים, מהמרחק שאליו הם יורים (גדול יותר מפגזי 152 מ"מ הסובייטיים-רוסיים), וממודיעין קרב אווירי (כטב"מים) איכותי יותר. נראה שגם שהמודיעין האנושי האוקראיני טוב בהרבה. כך נוצר שוויון דינאמי בתחום הארטילריה (והטנקים, כאמור, נותרים מאחור ומחכים לשעתם, אם וכאשר יהיה צורך). לכך, כמובן, צריך ךהוסיף את הארטילריה הרקטית המערבית, שזורמת לאט לאוקראינה (מערכות HIMARS ודומיהן) שלרוסיה אין עבורן מענה.
להיעדר "הסתערות" אוקראינית יש עוד סיבה, שאותה ביטאו בקייב עוד לפני המבצע במחוז חרסון וחוזרים עליה כל הזמן גם כעת: שמירה על חיי אדם. לשני הצבאות יש כעת מחסור בלוחמים מאומנים ומנוסים בקרבות. על האבידות בצבא הסדיר הרוסי כתבתי לא אחת (בחלק מהיחידות מדובר באבידות של עד 70% מהסגל), אבל גם באוקראינה לא קל עם חיל רגלים. לפי אחת ההערכות, רק אחד מכל ארבעה מגויסים מחזיק בניסיון קרבי כלשהו. לשלוח אותם להתקפה, שמצריכה הכשרה מקיפה הרבה יותר מאשר הגנה, היא משימת התאבדות, ואילו מזלנסקי ומטה אומרים כולם: המטרה שלנו היא להחזיר כמה שיותר לוחמים הביתה בריאים ושלמים.
לרוסיה, מנגד, אין שום סנטימנט כזה: כמו שכמות היא מילת המפתח בארטילריה, כמות היא גם מילת המפתח בכוח אדם: נטביע את המתגוננים בנהרות אנושיים שלנו - ואחת היא כמה ייהרגו. "הנקבות הרוסיות יולידו עוד", כמו שאמר מרשל ז'וקוב, גיבור המלחמה הפטריוטיות הגדולה. רוסיה ממשיכה בשיטה הזו אפילו כעת, כאשר כבר אין לה (בהיעדר גיוס כללי) עשרות אלפי חיילים זמינים; אפילו כעת כל מיני חסרי בית ואסירים ששוחררו כדי להישלח לחזית, עוברים אימון של שבוע ונזרקים למערכה - בלי הכשרה מספקת, לא תמיד עם ציוד מתאים, בטח ללא יכולת לתיאום. אז נכון, ככה מתקדמים ותופסים פה הריסות של כפר ושם גבעה (מה שגורם לצרכני התעמולה הרוסית לזרוח מאושר), אבל זה מקרה קלאסי שבו ההשקעה לא שווה את ההישגים, והנזק המצטבר עולה על התועלת המיידית. אגב, סביר להניח שבימים הקרובים יגבירו הרוסים את הניסיונות לעשות משהו אפקטיבי בדונבאס: פוטין נתן פקודה להשלים את כיבוש המחוז עד 15.9. אבל אני בספק אם המהלכים שלהם יצייתו להגיון שונה ממה שהיה עד כה. אפילו לגייס הם לא ממש יכולים: מתוך 4 גיסות של 15,000 כ"א, שהורה פוטין לארגן עוד באפריל, גויס רק אחד - ולפי המודיעין האוקראיני גם הוא מנה רק 10,000 איש (שפוזרו בקטעי חזית שונים, אבל בעיקר בגזרה השקטה יותר של מחוז זפוריז'ה).
אז מה יש לנו, בסיכומו של דבר? מכל הסיבות שנמנו לעיל - היעדר הטעם לפי שעה להשתמש בטנקים, שוויון ארטילרי זמני, שמירה על חיי אדם, ומעל לכל - ההחלטה האוקראינית לפעול להמתה באלף חתכים - נדרשת לנו סבלנות עד אשר כמות ההישגים הקטנים תתורגם לאיכות, כלומר אירוע שיהפוך לכותרת - כמו שחרור חרסון, למשל. לא מדובר בימים, הרבה יותר סביר שזה ייקח שבועות אחדים (לפחות). אצטט כאן את פרופ' מייקל קלארק מ-RUSI )המכון הצבאי המלכותי הבריטי): "נראה שמטרת האוקראינים היא להחזיר חרסון אפילו בלי להילחם (במובן של קרב חזיתי)".
