טקס ההכתרה של אליזבת הוא אירוע שלא אשכח לעולם

ב־2 ביוני 1953, כשהייתי בת 15, התעוררתי בהתרגשות גדולה לפנות בוקר - ויצאתי לדרך. נבחרתי עם נציגים נוספים מבית ספרי להשתתף בטקס ההכתרה של המלכה אליזבת. כל בתי הספר שלחו נציגים, וביחד עמדנו בגשר שעל נהר התמזה, וחיכינו בהתרגשות לבואה של המלכה.

גם השמיים לבשו חג, ואף שמזג האוויר בלונדון סגרירי וקריר בדרך כלל, אני זוכרת שהיה יום חם במיוחד, וגם השמש יצאה מבעד לעננים לכבוד המלכה.

עמדנו שעות רבות במקום וחיכינו לבושים בבגדים החגיגיים שלנו. כשהגיעה הכרכרה המוזהבת, שנראתה כמו באגדות, עם המלכה אליזבת ובעלה הנסיך פיליפ, אחזה בי התרגשות. הרענו למלכה והיא עברה ונופפה לכולנו.

אני זוכרת שהיא נראתה מרשימה מאוד, עם הכתר הכבד על ראשה, וחייכה כל הזמן. היא היתה יפה ומלכותית. אני זוכרת שקיבלנו למזכרת עט עם שמה של המלכה ותאריך ההכתרה.

התרגשתי במיוחד להשתתף במעמד ההיסטורי הזה והרגשתי גאה. אני, הילדה שאיבדה את כל משפחתה בשואה בבלגיה רק שנים ספורות קודם לכן, עומדת באירוע מלכותי, ומרגישה שניצחתי אותם. אין ספק שההכתרה היא אירוע מיוחד שלעולם לא אשכח, ואני שמחה שנבחרתי מבין רבים אחרים ולקחתי בו חלק, זה סיפור נהדר לספר לדורות הבאים. אני מאחלת למלכה שתמשיך לחיות בבריאות עוד שנים רבות.

הכותבת נולדה ב־1938 בבלגיה, ואיבדה את הוריה בשואה. היא עלתה לארץ מבריטניה בשנת 1957. כיום היא מתגוררת בירושלים, אם לארבעה ילדים וסבתא לנכדים ולנינים רבים.