"הדביקו לי תווית של אנטישמי": ז'אן מארי לה פן עולה להתקפה

צלו של ז'ן־מארי לה פן מרחף על מערכת הבחירות לנשיאות צרפת, על אף שהפוליטיקאי הקשיש משתדל לשמור על פרופיל מאוד נמוך כדי שלא לפגוע בסיכויי בתו הצעירה, מארין, לעשות היסטוריה ולהיות האישה הראשונה ונציגת הימין הלאומני שתקבל לידיה את מפתחות ארמון האליזה.

מארין לה פן עושה הכל כדי לשכנע שהיא שונה מאוד מאביה. יריבה, הנשיא המכהן עמנואל מקרון, עושה הכל כדי לקשור את לה פן לאביה ולהפליל אותה כנציגת "הימין הקיצוני".
עשרות שנים נחשב לה פן האב, שביוני הקרוב ימלאו לו 94 שנים, ל"ילד הרע" של הפוליטיקה הצרפתית. הצהרותיו, כזו שקבעה שהשואה הייתה רק "פרט קטן" של מלחמת העולם השנייה השנייה, הדביקו לו תווית של ימני קיצוני, אנטישמי וגזען. מייסד "החזית הלאומית" הועמד פעמים רבות לדין והואשם בין השאר בהסתה לגזענות, לשנאה ובהגנה על פשעי המלחמה הנאציים. הוא עצמו טען שהוא נרדף פוליטית על ידי המערכת המשפטית. לכן רבה הייתה התדהמה כשלפני 20 שנה בדיוק הצליח להעפיל לסיבוב הבחירות השני לנשיאות מול הנשיא המכהן אז, ז'ק שיראק. אף שכל הכוחות הפוליטיים היריבים, מימין ומשמאל, התגייסו נגדו, הצליח לה פן לקבל כ־18% מקולות המצביעים.

מארין, שהתגייסה באותם ימים לקמפיין של אביה, מנסה מאז בכל כוחה להיפטר מהתדמית הימנית קיצונית שדבקה בשם משפחתה ובמפלגתה. ב־2015, לאחר ששב והפחית בחשיבות השואה, החליטה מארין להרחיקו מהמפלגה שאותה ייסד ב־1972. בתום שנים של מאבק משפטי קיבלה ההרחקה תוקף, אך לה פן האב נותר נשיא הכבוד של המפלגה עד לפרישתו לפני שלוש שנים מהפוליטיקה. סמוך לפרישתו הוא פרסם את שני כרכי זכרונותיו עבי הכרס, המתארים בפרוטרוט את הקריירה הפוליטית העשירה שלו בת ששת העשורים. הוא התנגד נמרצות להחלטת בתו לשנות את שם "החזית הלאומית" ל"כינוס הלאומי". בתחילת מערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות הוא הביע תמיכה ביריבה של מארין במחנה הימין הלאומני, אריק זמור, אך לאחרונה התפייס מחדש עם בתו וחזר לתמוך בה. גם המתחים החוזרים ונשנים בין האב לבתו, לא מונעים ממנו להכיר בכך, שהיא ידעה להפוך את מפלגתו מזרם פוליטי שולי לכוח משמעותי, ופעמיים רצופות להעפיל לסיבוב הבחירות השני לנשיאות.

נפגשנו בוילה המשפחתית בפרבר רוי-מלמזון במערב פריז. הייתי העיתונאי הישראלי הראשון, שראיין אותו ב-1988 כשהיה ציר בפרלמנט האירופי. למרות גילו המתקדם ממשיך לה פן להיות פעיל ונוסע יומיום למשרדו, ודעתו צלולה. "בהתחשב בגילי, אין לי סיבה להתלונן. אני מרגיש טוב", הוא אומר. "האם אתה מעריך, שיש למארין סיכויים אמיתיים להפוך לנשיאה?", אני שואל. "אני מקווה, עדיין, שהיא תזכה בבחירות לנשיאות", הוא משיב, "איני יכול לתרום הרבה מעבר להענקת קולי עבורה. זה כל מה שאני יכול לתת לה כעת. היא ניהלה את הקמפיין שלה ברמה גבוהה למדי, לדעתי. היריב שלה הוא הנשיא, שלצדו עומד כל המערך של המדינה. המערך הזה יכול, אמנם, להיות לפעמים מכשול. נראה מה יקרה. בטוח שלרשות הנשיא יש יותר אמצעים להבטיח את בחירתו מחדש. עכשיו, זו הבחירה של העם".

מקרון מתייחס אל מארין כאל היורשת שלך, כדי להדגיש את הקשר ביניכם ובכך להדביק לה תווית מסויימת. האם עבורך מארין היא המשכיות של פעילותך או משהו אחר לחלוטין?
"זו המשכיות נשית וכתוצאה מכך היא יותר מתונה בהתבטאויותיה ובהתנהגותה. עם זאת, המצב הפוליטי אינו דומה לזה בו אני פעלתי. לכן קשה להשוות בין התבטאויות פוליטיות מבלי להכניסן להקשר בו הן נאמרו, לתקופה בה נאמרו ולאירועיה. בהתחשב בהקשר הכללי הנוכחי אני חושב, שהקמפיין שלה התנהל טוב והיא עשתה מסלול טוב. אני מכיר את המסלול הזה. עשיתי אותו מספר פעמים, והוא לא מאוד קל כשאתה באופוזיציה.

מארין הואשמה ע"י אנשי ימין, בין היתר אריק זמור, שפנתה בקמפיין הנוכחי שלה שמאלה. אתה מסכים לכך?
"אני לא חושב. אריק - אותו אני אוהב מאוד, יש לו הרבה מאוד יתרונות והוא עשה בעצמו קמפיין יפה מאוד, אולי מאוכזב מהתוצאה שקיבל, כי חטף בפנים מספר אמיתות אכזריות למדי מצדה של מדינה שהיא מאוד זהירה, ואני אמנע מלהשתמש במילה שלילית יותר"

מארין קראה בסרטון שפרסמה ערב העימות עם מקרון למצביעים לא להאמין לאלה שאומרים שהיא ומפלגתה הם ימין קיצוני. ענן ההאשמה הזה מרחף מעליה.
"זה הטיעון העיקרי של היריבים. הם אומרים שהיא ימין קיצוני. מה משמעות המונח "ימין קיצוני"? יש את המילה קיצוני, שלעולם לא משתמשים בה בהתייחס לשמאל. על ז'ן-לוק מלונשון (מנהיג "צרפת המתמרדת", שהגיע שלישי בסיבוב הבחירות הראשון לנשיאות) לא אומרים שהוא שמאל קיצוני. גם על הקומוניסטים לא אומרים שהם שמאל קיצוני. המילה קיצוני שמורה רק לימין. והמונח "ימין קיצוני" מסתיר לכאורה איזה כישוף. זה הטיעון העליון של יריבי החזית הלאומית ובאופן כללי של המתנגדים לקו הלאומי, העממי והסוציאלי של הימין אותו מייצגת לדעתי מארין".

הימין הצרפתי השמרני כמעט ונעלם לחלוטין בבחירות הללו.
"לא רק הוא, גם המפלגה הסוציאליסטית. המפלגות הקלאסיות טואטאו ע"י רוח ההיסטוריה. במה הן הוחלפו? אישים באו במקום תוויות פוליטיות. וכך, יש לנו מאבק בין מקרון ללה פן. הפוליטיקה גלומה באנשים ואין יותר צורך בתוכניות ובמצעים פוליטיים".

כשאתה מסתכל על צרפת של היום, אתה מודאג?
"כן, אני מודאג לצרפת ולאירופה. בגלל המשבר הדמוגרפי. מעט אנשים מודעים לעובדה שבחמישים השנים האחרונות הייתה מהפיכה דמוגרפית שנמשכת. אוכלוסיית העולם גדלה בתקופה הזו משני מיליארד איש לשמונה מיליארד. זאת, מבלי שהמשאבים הגולמיים יגדלו באופן משמעותי. כלומר, שכמות המשאבים שניתנת לחלוקה הולכת ומצטמצמת. ומאחר שההתפתחות הזו הולכת וגוברת יש לצפות לגדילת האוכלוסיה העולמית ולקשיים גוברים במישור הלאומי, האירופי והבינלאומי בהתמודדות עם התפוצצות האוכלוסין הזו".

כשאתה רואה את ההצלחה היחסית של מארין בהשוואה אליך האם אתה מתחרט על דברים מסויימים שעשית או אמרת?
"אין לי חרטה. תמיד עשיתי את שיכולתי בצורה הטובה ביותר. לטוב ולרע הגנתי על רעיונות שלא תמיד היו אופנתיים בעיקר בעיני הממשל שכיהן. כל חיי הייתי באופוזיציה, נלחמתי בנאמנות ובאומץ. אני מתנצל על זה שאני נותן לעצמי מחמאות, אבל אני חושב שזה נכון. נאבקתי כדי להגן על הרעיונות שהיו בעיניי הנכונים ושאני חושב שהניסיון הוכיח שצדקתי".

איך הגענו למצב שבו מועמד יהודי לנשיאות קורא להצביע בעד מישהי שנושאת את השם לה פן? לפני שלושים שנה דבר כזה לא היה עולה על הדעת.
"מדוע לא? אני סוחב איתי מוניטין של אנטישמי, שיריביי הפוליטיים המציאו לי. אני מאתגר אותם למצוא משפט פוליטי אחד שלי שהוא אנטישמי. רק בגלל שאני ימני ולאומי האשימו אותי שאני אנטישמי. זה בכלל לא נכון. דבר בחיי לא מראה או מביע אנטישמיות".

איך, אבל, אתה מסביר את העובדה שיהודי מביע עמדות זהות לשלך, שנחשבו לקיצוניות? מה קרה בצרפת? זה בגלל האלימות האסלאמית?
"זה דבר לא מפתיע. באסיפה הלאומית היו צירים יהודיים שהיו שייכים לימין ואפילו לימין הקיצוני. בהחלט יש תופעה אנטישמית שהייתה צריכה להעסיק את הארגונים היהודיים במקום לרדוף את הימין וזו הסכנה האסלאמיסטית, שקיימת בקרב מאסות עממיות גדולות ומייצגת פעולה אגרסיבית. זה לא המקרה של האנשים שאותם ארגונים יהודיים נוהגים לגנות באופן אוטומטי".

לדעתך, אם מארין לא תזכה הפעם, היא תתמודד שוב בעוד חמש שנים או תפרוש?
"איני יודע. מי יכול לומר היכן נהיה עוד חמש שנים. אני חושב שהתנאים הנוכחיים הם די מסוכנים. מסיבות דמוגרפיות מספרנו הולך וקטן ביחס לשאר העולם, ונראה לי שיש גם היחלשות של החיוניות הכללית - האינטלקטואלית, הערכית והאומנותית. נראה לי שהציביליזציה חווה תקופה של בינוניות, החלשה, שאם היא תימשך עוד זמן רב תביא להיעלמותנו".

איך אתה מעריך את שאר מפלגות הימין הלאומי באירופה, באוסטריה, באיטליה, בגרמניה?
"נורמלי שהזרם הפוליטי הלאומי ישיג הישגים. זה לא מפתיע אותי. זה חלק מהרפלקסים הטבעיים של העמים. התוכנית של המפלגות הללו משתנה ממדינה למדינה. אך אין בה משהו נורא. הן לא תומכות בהנהגת דיקטטורה או ברדיפה של מישהו. הן לא גזעניות ולא קיצוניות בעמדותיהן הפילוסופיות, הפוליטיות או הכלכליות. המאבק שנוהל נגדנו נוהל למעשה נגד פנטזיות שהן קרוב לוודאי ירודה מהעבר ההיסטורי של אירופה. הייתי בפוליטיקה מעל לשישים שנה. אני חושב שאם הייתה הצדקה כלשהי לעוינות נגדי מצדם של חוגים מסויימים, הייתי נעלם ממזמן. אבל נשארתי נאמן לעצמי ולרעיונותיי, ותמיד היו כמה מיליוני צרפתים שתמכו ברעיונות הללו. הם לא רצו דיקטטורה, אנטישמיות או דברים אחרים שלעולם לא נכללו במצע שלי, בנאומיי או בחיי הפרטיים".

מה סוד ההישרדות של החזית הלאומית, היום הכינוס הלאומי, בהשוואה למפלגות ימין לאומני פופוליסטי אחרות שנעלמו?
"(לה פן צוחק) אתה יכול להפנות את השאלה לקרנפים, שדורדים כל כך הרבה זמן. יש להם עור עבה. הם מחזיקים מעמד טוב נגד התקפות. ובדיעבד היריבים שלי שותפים בחשאי לדיעותיי, אבל הם לא מעזים לומר זאת".

נפגעת אישית מכך שבתך הרחיקה אותך מהמפלגה?
"אני לא יכול לומר שזה שימח אותי, בהיותי מייסד המפלגה ומנהיגה במשך 40 שנה שהורחק על ידי קבוצה הרסנית קטנה של כמה אנשים. עם זאת, אגלה לך סוד: זה לא הדיר שינה מעיניי. זה היה עבורי חסר חשיבות ולא מהלך ששיקף מציאות כלשהי. בעיניהם של מספר אנשים הייתי גורם מפריע. הם העריכו שהעמדות שלי זה 60 שנים שיקפו נוקשות מסוימת. בעיניי, נוקשות היא המעלה של השיש. במלוא הכנות, כעת בסוף חיי, אין לי חרטה. אולי אחת: כשהרצתי ב־1965 מועמד אחר מטעמנו לנשיאות. הייתי צריך אז להציג את מועמדותי. אני הייתי זה שארגן את כל הקמפיין, סידרתי הכל. אבל חשבתי אז שהייתי צעיר מדי. הנה לך דוגמה נוספת לכך שדברים משתנים. לכן ויתרתי אז לאדם שהביא עמו לקמפיין מוניטין מסויימים שהיו חשובים לנו. זו החרטה היחידה שלי בחיי הפוליטיים. עדיין, זה לא מנע מהעולם להמשיך להסתובב סביב צירו".

מכל יריביך הפוליטיים, שכמעט כולם אינם עוד, את מי הערכת ביותר?
"לא קשה לומר: שארל דה גול. זה קשור למסלול ההיסטורי שלו. ללא מלחמת העולם, הקולונל דה גול היה מסיים את חייו עם פנסיה צבאית בביתו. המלחמה אפשרה לו לתפוס עמדה שהתחזקה לאורך הזמן, והאירועים חיסלו עבורו מתחרים פוטנציאליים".

אתה עוקב אחרי הקורה במזרח התיכון, בישראל?
"כמובן, עם אהדה לעם הקטן שנלחם על הישרדותו וקיומו, שהצליח לתפוס חזקה על אדמת אבותיו. תמיד הייתה לי נטייה ידידותית כלפיו מאשר נטייה נוגדת. נלחמתי לצד חיילים ישראלים במלחמת סיני ב־1956. הייתי בין הצנחנים הצרפתיים שהוצנחו באזור תעלת סואץ. הישראלים באו מאחורינו ותפסו את סיני".