שנים ארוכות נחשבה אנגלה מרקל ל"אימא" של גרמניה. Mutti היה שם החיבה שלה בפי העם, ועם חלוף השנים הפכה הקנצלרית גם ל"סבתא של האומה". 18 שנים היא מכהנת כמנהיגת המפלגה השמרנית, הנוצרית-דמוקרטית, ו-13 שנים כמנהיגת גרמניה. היא הייתה האישה החזקה ביותר בעולם, האישה שניהלה את אירופה. הגרמנים, ברובם, אהבו את אופיה הרגוע, הפשוט, העממי של הד"ר לפיזיקה ממזרח גרמניה לשעבר, שהפכה באופן די מקרי לפוליטיקאית ובמהירות שיא – תוך שהיא יודעת לנצל נסיבות מיוחדות לצרכיה, העפילה לצמרת ונהייתה לאישה הראשונה שעמדה בראש גרמניה.
מרקל העניקה לגרמניה את מה שגרמניה שאפה לו בכל מאודה: תדמית שונה, טובה וחיובית של גרמניה אחרת. והיא ידעה בדרכה הייחודית גם להנדס פתרונות למשברים הרבים שליוו אותה לכל אורך כהונתה כקנצלרית. גם בתחילתו של "משבר הפליטים" בספטמבר 2015, כשמרקל קיבלה החלטה ששינתה את פניה של אירופה, עוד ראו רבים – בגרמניה ומחוצה לה – את הקנצלרית כסמל של אנושיות ומוסריות, שאינן נקשרות בדרך כלל לגרמניה. ה"טיים" בחר בה כאשת השנה שלו, ה"אקונומיסט" הכתיר אותה בתואר "האירופית חסרת התחליף". רק פרס נובל לשלום לא הוענק לה.
עוד באותו נושא
אחרי 18 שנים: מרקל לא תתמודד על ראשות מפלגתה
בישראל נערכים ליום שאחרי מרקל • פרשנות
בנימין נתניהו ואנגלה מרקל // צילום: נעם ריבקין פנטון
צילום: רויטרס
אך "משבר הפליטים" שהיה ברובו, בדיעבד, משבר הגירה כלכלית לא חוקית, והמציאות הקשה שהוא יצר, גרמו לשבר טקטוני בפוליטיקה הגרמנית. עבור שמרנים רבים, שלא הסכימו עם החלטות אחרות של מרקל אך שמחו שהיא ניצחה שוב ושוב בבחירות, היה זה צעד אחד יותר מדי לכיוון הלא נכון מצדה של הקנצלרית.
מרקל, שזכתה בעבר לממדי פופולריות שאיש מקודמיה בתפקיד לא ידע, הפכה לדמות שנואה בקרב מגזרים שלמים בחברה הגרמנית. הסיסמא עמה הפכה מפלגת הימין החדשה, "אלטרנטיבה לגרמניה", לשלישית בגודלה בבונדסטאג הייתה "מרקל צריכה לעוף". ראשי האלטרנטיבה הבטיחו לנהל "ציד" אחר מרקל.
בשבועות האחרונים, לנוכח הצלחותיה האלקטורליות של "אלטרנטיבה" והישגיהם החלשים של השמרנים במעוזים של מפלגתם, החלה להתארגן מרידה בשורות המפלגה הנוצרית-דמוקרטית נגד הנהגתה של מרקל. מפלגה נוספת, הליברלית – שותפה קואליציונית כמעט טבעית של השמרנים, הבהירה שהיא לא תצטרף לכל ממשלה בראשות מרקל. מרקל הפכה למעמסה עבור מפלגתה, וכדי לא להטביעה היא החליטה לפרוש.
השמרנים יצטרכו כעת לבחור אם לשבור חזרה ימינה, כדי להחזיר "הביתה" מאות אלפי מצביעים שנדדו ל"אלטרנטיבה", ובכך להחליש את כוחה של המפלגה המאתגרת מימין, או לשמור על אופי של "מפלגת המרכז" שאימצה והשליטה מרקל, ושאפשרה לשמרנים לעמוד בראש ארבע הממשלות האחרונות בגרמניה.
מרקל אמנם הבטיחה להמשיך כקנצלרית עד תום הכהונה הנוכחית, ב-2021. אך ספק רב אם ממשלתה תחזיק עד אז מעמד. עזיבתה הקרובה של מרקל תהיה אבידה לישראל. לא היה מנהיג גרמני לאחר מלחמת העולם השנייה, שהיה כה מחוייב לישראל ולעם היהודי. קשה לדעת מי יבוא במקומה של מרקל. קשה להאמין שתהיה נטועה בו או בה אותה מידה של מחויבות היסטורית ופוליטית. עדיין, מרקל קבעה כמה אבני יסוד ביחסים בין שתי המדינות שלכל מחליף או מחליפה עתידיים יהיה קשה מאוד לעקור.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו