העם האמריקני אמר את דברו: אחרי ארבע שנים של שליטה רפובליקנית, השליטה ברשות המחוקקת של ארה"ב תחולק בין שתי המפלגות, החל מינואר 2019 ולראשונה מאז בחירות 2010, הדמוקרטים יחזרו לשלוט בבית הנבחרים. הנשיא האמריקני דונלד טראמפ הגיב לתוצאות בציוץ בטוויטר: "מדובר בתוצאות נפלאות, תודה לכולם".
אחרי לילה מורט עצבים, שתוצאותיו המלאות טרם התבררו, אפשר לומר כי המפלגה הדמוקרטית הגדילה את כוחה בבית הנבחרים בלפחות 25 מושבים - ותשלוט בו. רשתות הטלוויזיה בארה"ב חזו שהמפלגה תחזיק ביותר מ-218 מושבים מתוך 435 המושבים בבית הנבחרים (שכולם, כאמור, עמדו לבחירה). את המספר המדויק ניתן יהיה לומר רק בתום ספירת הקולות בכל מחוזות הבחירה בחוף המערבי.
במקביל ל"גל הכחול" של הדמוקרטים בבית התחתון, הרי בבית העליון - הסנאט - ידם של הרפובליקנים היא שהייתה על העליונה, והם צפויים להמשיך לשלוט בו. בסנאט יש 100 מושבים סך הכל, ורק 35 מהם עמדו לבחירה בסבב הבחירות השנה. לפי שעה, הם צפויים לקבל לפחות 53 מושבים, כלומר להגדיל את השליטה שלהם בסנאט מ-51.
בחירות האמצע בארה''ב - סיקור נרחב
• הקרב על הגבעה: הדמוקרטים מקווים לסכל את התוכניות של טראמפ
• מבחן אמריקני: בחירות האמצע במדינה שאולי תקבע את תוצאות המרוץ לנשיאות 2020
• בחירות האמצע בארה"ב: חוגגים דמוקרטיה בכל מקום
לקראת הבחירות, ההנחה הרווחת הייתה שיהיה לדמוקרטים "גל כחול" שישדר מסר לנשיא המכהן דונלד טראמפ, על רצונם של הבוחרים בשינוי בהתנהלותו. השאלה הגדולה הייתה אם יצליחו לתרגם זאת למהפך בשני הבתים.
המסר לטראמפ – ריסון השלטון
מדובר במסר של הבוחרים לממשל טראמפ שהם מעוניינים בריסון מפלגת השלטון ושל הנשיא עצמו. זאת, בהתאם לדפוס המוכר שבו בבחירות האמצע מנסים הבוחרים לחזק את מפלגת האופוזיציה על חשבון המפלגה שבבית הלבן – כפי שעשו בשנת 2006 בתקופת בוש, ובתקופה אובמה בשנת 2010 ובעוד מקרים רבים. נראה כי הכלכלה הטובה היא שעזרה לטראמפ לשמור על הסנאט, אך מנגד העצרות שלו, שבהן התבטא בבוטות יחסית נגד הדמוקרטים וניסה ליצור אווירת פחד מהמהגרים – לא הצליחה להרתיע את הבוחרים מלתת את קולם לדמוקרטים בבית התחתון.
אילהן עומאר // צילום: רויטרס
אחד הקרבות המרתקים ביותר בבחירות – הקרב בין הסנאטור הרפובליקני המכהן של טקסס טד קרוז נגד יריבו הדמוקרטי בטו אורורק - הסתיים בניצחון של הרפובליקני. אורורק, צעיר וכריזמתי שבשלב מסוים במרוץ היה על סף ניצחון היסטורי בטקסס השמרנית, נחשב להבטחה של הדמוקרטים, וככל הנראה יהיה השם החם של המרוץ לנשיאות 2020.
קרב יצרי לא פחות התקיים בפלורידה בין הסנאטור המכהן הדמוקרטי ביל נלסון, נגד יריבו הרפובליקני, מושל פלורידה ריק סקוט. סקוט ניצח את נלסון.
המועמד הרפובליקני לתפקיד מושל פלורידה, רון דה סאנטיס // צילום: אי.פי
מושל קולורדו הנבחר, המועמד הדמוקרטי ג'ארד פוליס // צילום: אי.אף.פי
גם בקרבות על משרות המושל התקיימו קרבות קשים ב-36 מדינות. בפלורידה ניצח מצד המועמד הרפובליקני רון דה-סנטיס, חבר בית הנבחרים לשעבר ותומך מובהק בישראל, לאחר שגבר על הדמוקרטי – ראש עיריית טלהסי אנדרו גילום. בג'ורג'יה מסתמן כי המועמדת שרוצה לעשות היסטוריה ולהיות השחורה הראשונה שמכהנת כמושלת בארה"ב, סטייסי אברמס - לא הצליחה להביס את יריבה הרפובליקני, בראיין קמפ.
מה יעשו הדמוקרטים?
המשמעות של שליטה דמוקרטית בבית הנבחרים היא בעיקר ביכולת שלהם לסכל את יוזמות החקיקה של הנשיא – שכן כל חוק צריך לעבור בשני בתי הקונגרס. מנגד, יכולת המפלגה הדמוקרטית לבטל את האג'נדה שקידם טראמפ בשנתיים האחרונות תהיה מוגבלת ביותר – שכן אין ביכולת המפלגה לבטל חוקים ללא תמיכה הסנאט, ומכל מקום לנשיא יש זכות וטו על כל הצעת חוק שאינה עוברת בשני שלישים בשני הבתים.
המועמד הדמוקרטי לתפקיד מושל פלורידה, אנדרו גילום // צילום: רויטרס
עם זאת, השליטה בבית הנבחרים מאפשר לדמוקרטים שליטה על כספי משלם המיסים ועל היכולת לממן יוזמות שונות ולהעביר תקציבים, ולכן צפויים קרבות גדולים בשנים הקרובות שעשויים להביא גם להשבתת הממשל – או מנגד לעסקאות גדולות, שדווקא יביאו לפריצות דרך דו-מפלגתיות – כמו במקרה של שיתוף הפעולה בין ביל קלינטון ובית הנבחרים הרפובליקני בשנות ה-90 שהוביל להישגים מרשימים בתחום הכלכלה.
שליטתם של הרפובליקנים בסנאט והגדלת כוחם היא חשובה ביותר לנשיא, שכן הסנאט הוא זה שמאשר שופטים ומינויים בכירים אחרים, כמו גם אמנות רשמיות. למעשה, אלו הדברים החשובים ביותר עבור הנשיא. כמו כן, הסנאט הוא זה שבסופו של דבר מכריע בגורל הדחת הנשיא במקרה שהבית התחתון מחליט להעמיד אותו למשפט הדחה (impeachment).
דונלד טראמפ // צילום: רויטרס
השיטה היא חזות הכל
על מנת להבין את אופי ההכרעה הדמוקרטית שהמצביעים האמריקנים יצאו היום לקבל, יש לזכור כי שיטת הממשל האמריקנית שונה מזו הישראלית. הקונגרס מחולק לשני בתים - בית הנבחרים, שבו 435 חברים והסנאט, שבו 100 חברים שנבחרים לכהונה בת שש שנים. מדי שנתיים עומדים לבחירה כל חברי בית הנבחרים וכשליש מהסנאטורים במדינות השונות.
מאחר שנשיא ארה"ב נבחר בבחירות ישירות, הוא אינו זקוק לתמיכת הקונגרס על מנת להמשיך לכהן בתפקידו. עם זאת, הנשיא נזקק לקונגרס על מנת לקדם חקיקה, ומספיק שאחד משני הבתים ייפול בידי המפלגה היריבה על מנת לפגוע קשות ביכולתו לקדם רפורמות.
במקרה שיתממש התסריט הסביר ביותר, שבו יישמרו הרפובליקנים על הרוב בסנאט אך יאבדו את השליטה בבית הנבחרים, ייאלץ טראמפ לנסות להגיע לפשרות עם הדמוקרטים בכל חקיקה שיירצה לקדם. זאת מאחר שעל מנת להעביר חוק חדש נדרש אישור של שני בתי הקונגרס.
מנגד, השיטה האמריקנית, שמבוססת על בלמים ואיזונים, מעניקה גם לנשיא מנוף לחץ על חברי הקונגרס, בדמות זכות הווטו. טראמפ יכול לעכב יוזמות חקיקה שבהן מעוניינים חברי הקונגרס באמצעות וטו נשיאותי, שאותו יכול הקונגרס לעקוף רק ברוב של שני שלישים מהקולות. מאחר שבשום תסריט לא צפוי לדמוקרטים רוב של שני שלישים בשני הבתים (או באחד מהם), לחברי הקונגרס יהיה אינטרס להגיע לפשרות עם הנשיא בנושאים שחשובים לו, בתמורה לכך שיאפשר להם לקדם חוקים שחשובים להם.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
