כמו בנאומו הראשון על מצב האומה אשתקד, כך היתה גם המעטפת החיצונית בדבריו של הנשיא דונלד טראמפ ברביעי לפנות בוקר רוויה בהצהרות מפויסות על הצורך לגשר על פני יריבויות ומחלוקות מפלגתיות ואידיאולוגיות, בדרך לגיבוש מכנה משותף ביצועי, שיאפשר לאומה האמריקנית לנסוק לגבהים חדשים ולפרוץ למרחבים ולעולמות בלתי נודעים. מבחינה זו נצמד הנשיא לדפוס החוזר ונשנה של קודמיו בבית הלבן, קלינטון (ב־1995), בוש הבן (ב־2007) ואובאמה (ב־2011), אשר בעקבות התבוסות בבחירות הביניים לקונגרס, העבירו לציבור מסר של אחדות לאומית ומחויבות לכונן קואליציות רחבות ודו־מפלגתיות, במכלול רחב של סוגיות ליבה כלכליות וחברתיות.
עם זאת, כשם שעבור שלושת הנשיאים שקדמו לו הקריאה הנמלצת לאיחוי השסעים התרסקה עד מהרה אל מציאות מרדנית ולעומתית, כך קיימת גם היום סבירות נמוכה בלבד לכך שנאומו של טראמפ יעניק את התשתית ליצירתה של הוויה פוליטית, תרבותית וערכית חדשה, נינוחה ושיתופית יותר. רמזים לכך שהסביבה הפוליטית בוושינגטון עתידה להתאפיין גם להבא בקיטוב עמוק ובסממנים של מלחמת תרבות על צביונה של האומה, נשזרו בשפע לאורך כל הנאום. הם הבהירו שאובדן הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים בעקבות בחירות הביניים בנובמבר 2018 לא הצמיח בפועל תמורה ממשית בקוד התפעולי של הבית הלבן - גם אל מול הנסיבות החדשות והמאתגרות.
מסר לאוונגליסטים
כך, למשל, היתה התייחסותו לכורח בהקמת חומה (או מכשול פיזי כלשהו) בגבול עם מקסיקו - נחרצת ובלתי מתפשרת, והגדרתו סוגיה זו כ"מוסרית" היתה בבחינת התרסה כלפי יו"ר בית הנבחרים, הדמוקרטית ננסי פלוסי, שכזכור טענה שהקמת החומה תהיה מהלך "בלתי מוסרי". אותם דברים אמורים גם לגבי תיוגו את המפלגה הדמוקרטית כתנועה "סוציאליסטית", שערכיה וסממניה סותרים במהותם, לשיטתו, את האתוס האמריקני הבסיסי של חירות ואינדיבידואליזם.
ואמנם, הרושם הכללי העולה מן הדברים הוא שבפועל נועד הנאום להכשיר את הקרקע למרוץ לבית הלבן בשנת 2020. וכך, כאשר פעמי הבחירות שבאופק מעצבים יותר ויותר את סדר היום הנשיאותי, אין זה מפתיע להיווכח שהנאום השנתי על מצב האומה, למרות קריאתו לליכוד לאומי, כוון בראש ובראשונה לבסיס תמיכתו האלקטורלי של טראמפ. הוא נועד להמחיש עבור בסיס הבוחרים עד כמה נותר הנשיא נאמן וקשוב לרחשי ליבו, לאמונותיו ולמצבו הכלכלי. אמירותיו הנוקבות בגנות הפלות בשליש האחרון של ההיריון, שהופנו בעיקר לקהל תומכיו האוונגליסטי, והדגש ששם בדבריו על מכסי המגן שהטיל על מוצרים המיובאים בסין (שנועדו, בין היתר, לסייע לשיקום תעשיית הייצור המקומית ולשפר את מצב התעסוקה בקרב מצביעיו, אנשי מעמד הצווארון הכחול), היו ביטויים בודדים בלבד למאמציו לגייס לדגל מחדש את הקבוצות החברתיות שהעניקו לו ב־2016 את כרטיס הכניסה לבית הלבן. זאת, לצד תיאור הישגיו במישור הכלכלי והמדיני, תוך דגש מיוחד על שיעורי התעסוקה הגואים ועל סממני השגשוג של המשק האמריקני, ובד בבד עם מינוף הדטאנט החדש שכונן עם צפון קוריאה באמצעות ההכרזה על פסגה נוספת עם קים ג'ונג־און בווייטנאם בסוף החודש.
אנטישמיות מטהרן עד פיטסבורג
במרחב האסטרטגי חזר הנשיא על נחישותו למנוע מאיראן נשק גרעיני ועל מחויבותו להמשיך להילחם בטרור גם בעידן של צמצום המעורבות הצבאית האמריקנית במוקדי משבר ולוחמה. לא רק שהוא הוקיע את איומי ההשמדה של טהרן כלפי העם היהודי, אלא שהוא קישר רטוריקה איראנית מהלכת אימים זו לרעל האנטישמי המסוכן, שהצמיח את הפיגוע הרצחני בבית הכנסת בפיטסבורג.
דבריו הנרגשים בהקשר זה, המחישו יותר מכל את עומק זיקתו לקהילה היהודית ולישראל (שההכרה בירושלים כבירתה זכתה לדגש מיוחד בנאום). היתה זו סדרה של אמירות עוצמתיות, מהדהדות וחד־משמעיות, שהפכה את מסכת "היחסים המיוחדים" לשיאו האמיתי של הנאום השנתי על מצב האומה. השאלה הנשאלת היא, כיצד, בנסיבות החדשות של שליטה דמוקרטית בבית הנבחרים, תאפשר היצמדות זו לעמדותיו הבסיסיות של טראמפ את קידומו של סדר היום החקיקתי העשיר שלו? ימים יגידו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
